לבד בחדר מלון באמצע שום מקום מיוחד, היה ללא ספק המקום הנמוך ביותר אליו הגעתי בשנתיים האחרונות. ידעתי עליות ומורדות לאורך השנים האחרונות, אבל הדבר שתמיד החזיק אותי חזקה היה דווקא העובדה שלמדתי איך להסתדר לבד ולא נשענתי על אף אדם אחר מלבדי. למדתי איך לשרוד לבד גם כלכלית ובעיקר נפשית. לא רציתי לבקש מהוריי דבר ורק שמרתי איתם על קשר מדי כמה שבועות כדי לעדכן שאני בסדר. אני לא בטוחה שהם הבינו מה גרם לצורך שלי להתנתק מהם, אבל עכשיו אחרי חשיפת הסוד, אני מניחה שהסוד שהם כבר מבינים קצת יותר אותי ואת כל מה שעברתי מהיום שטים מת.
סיימתי להתקלח ושכבתי על מיטת היחיד ולבשתי חולצה ספורט כחולה שלקחתי מסל הכביסה לאחר שפול זרק אותה בבית החוף בלילה לפני עזיבתי. הריח שלו עדיין היה טרי עליה, שילוב של זיעה קלה והבושם שאבי השאיר מאחור בארון בשירותים. זה הפך להיות הריח של פול כעת וידעתי שעוד כמה ימים הריח ייעלם ואצטרך להתחיל לדמיין את הריח הזה עד שיום אחד לא אצליח יותר לדמיין לא אותו וגם לא את פניו של פול. המכתב שלי היה ברור מאד. לא ראיתי דרך אחרת לסיים את הכל, אלא בפירוק חד צדדי וכואב כמעט כמו הסרת פלסטר מפצע. ההבדל היחיד הוא שגם לאחר הסרת הפלסטר הזה מחיי, הפצע יישאר טרי וכואב לא פחות וככל הנראה יישאר כזה עד סוף ימיי.
חשבת על כך שבתוך חודש אחד הצלחתי למצוא את אהבת חיי ולאבד אותה באותה מהירות. שכבתי על המיטה, עדיין מסרבת לפתוח טלוויזיה ורדיו או לקרוא עיתון עד שלרגע שאהפוך להיות חדשות ישנות ופחות מעניינות. תהיתי מה יעלה בגורלו של פול ואיפה הוא יהיה בעוד שנה או עשור מעכשיו. האם יצליח לשכוח אותי, למצוא אהבה אחרת ולגדל איתה משפחה לתפארת, כמו שמגיע לו?
פתחתי את הטלפון בפעם הראשונה מאז הבוקר שעזבתי ועשרות הודעות שרובן היו מפול התחילו להופיע אחת אחרי השניה ממספר לא מוכר שהנחתי שהיה טלפון חדש שהוא קנה בדרכו חזרה לעיר מגוריו. בכל ההודעות הוא התחנן שאעדכן אותו איפה אני ולפחות שהגעתי בשלום למקום החדש שלי. הדאגה שלו לא ידעה גבולות, גם לאחר שעזבתי אותו וביקשתי ממנו לא ליצור איתי יותר קשר לעולם.
אחת ההודעות שלו תפסה את עיניי ובלטה מעל כולם.
"אנדי שלי, אני למדתי להכיר אותך ואני יודע מה את עושה. אני אתן לך כמה ימים להתארגן, אבל דעי לך זאת. אני שלך לנצח בדיוק כפי שאת שלי. גם אם אחכה לך בין הצללים, דעי שאהיה שם. ביום שבו תרגישי שאת רוצה אותי חזרה, תקראי לי ואגיע. אני מבטיח להגיע. מחכה לך לעד."
קיוויתי שהוא יבין שניסיתי לעשות את המעשה הנכון בשבילו ועד כמה שהיה לי קשה לא פחות ממנו, לא יכולתי לגרור אותו איתי לגיהינום החדש שלי. לא השבתי להודעותיו המודאגות וקיוויתי שככל שהימים יעברו והוא לא יקבל מענה ממני, הוא ילמד לשכוח ממני ולהתקדם הלאה בחייו, גם אם אני לא אתקדם לעולם למישהו אחר בחיי. ידעתי כבר עכשיו שאחרי פול לא אוכל יותר לאהוב וליהנות מגבר כפי שאהבתי ונהניתי ממנו.
שבע שנים של גיהינום אחד הוחלפו בן רגע בגיהינום חדש עבורי ונראה ששום גן עדן לא מחכה לי באופק של חיי בעולם הזה. לשם שינוי חשבתי לא רק על עצמי וקיוויתי שגם פול יעריך את המחווה הזו שתעלה לי בדמעות אין קץ ושברון לב לעולם ועד.
הודעה מעורך הדין של הוריי קפצה אחרונה ובישרה לי מתי עלי להתייצב במשרדו ולאחריו במשטרה יחד איתו מחר בבוקר.
קיוויתי שאף אחד לא יידע על ביקורי מחר במשטרה ושזהותי תישאר חסויה כל עוד אהיה באזור ועד תחילת המשפט. ניסיתי לעצום את עיניי ולאפשר ללילה להכיל אותי לתוכו. לשקוע לחלום בו על פול כאילו הוא עדיין חלק מחיי.
כשהשינה התעקשה להישאר עדיין מחוץ לתחום גופי, החלטתי לנסות לקפל פרפר במקום הפרחים הרגילים. שעה מאוחר יותר היו לי כבר כמה פרפרים. הקדשתי אותם לחירות שקיוויתי שיהיה מנת חלקי וכתזכורת לזמן שלי עם פול בו היינו כמו שני פרפרים חופשיים שלרגע קצר חיו חסרי דאגות ורק עפו גבוה לשמיים ונהנו מפריחת אהבתם.
"בוקר טוב אנדי, עו"ד נוקס מיד יקבל אותך, תרצי לשתות משהו בינתיים?" פנתה אליי המזכירה הצעירה שלו ונעניתי להצעתה וביקשתי תה חם עם חלב. חשבתי שאם כבר הולך להיות יום כל כך קשה, אכניס אליו אלמנטים שיזכירו לי בית ורגעים נעימים בחיי.
עשר דקות מאוחר יותר כבר ישבתי במשרד גדול ומהודר.
עו"ד טוני נוקס עשה רושם של אדם מקצועי ומכובד. ערמות של תיקים חומים היו מונחים בצד אחד של השולחן ובצדו השני מחשב בעל מסך גדול.
בזמן שגוללתי שוב ושוב את אירוע הדריסה והאירועים שהתקיימו לאחריו, הוא הקפיד להקליד כל מילה שלי וראיתי שהדגיש משפטים מסוימים מתוכם.
רציתי לשאול כל כך הרבה שאלות שתכננתי לשאול אותו, אבל הוא נראה עסוק בהקלדת סיפורי ורשימת הערות בצד. לאחר כשעתיים נסענו במכוניתו לתחנת המשטרה ושם הוסבר לי כי כל מה שאומר יוכל לשמש בעת המשפט ובעקבות הנחייתו של נוקס, כבר ידעתי מאילו מכשולים להיזהר ולמה לא לענות.
לא הייתי עצורה, אך הוזהרתי לא לעזוב את המדינה ולהישאר בעיר עד תחילת המשפט הצפוי.
למרות כובע הבייסבול לראשי ומשקפי השמש הגדולים, לא ידעתי אם פיתחתי פרנויה או שאכן מבטים הוגנבו לכיווני מצד חלק מהשוטרים בתחנה נעשו בעקבות השידור של התוכנית של הרכבת או השידור חי מבית הוריו של טים. כך או כך, חשתי לא נוח בסביבת אנשים וכל מה שרציתי היה לחזור לחדרי במלון. העדפתי להיות לבד מאשר מוקפת אנשים שידע עליי הרבה יותר ממה שרציתי והתכוונתי.
לפני יציאתי מתחנת המשטרה ניגשה אליי שוטרת ומסרה בידי פתק מקופל וביקשה שאפתח אותו רק כשאהיה לבדי. דחפתי את הפתק לכיס מכנסי הג'ינס שלי והמשכתי לכיוון רכבו של נוקס.
הבזק של מצלמה נראה ממרחק בין הסמטאות שכעת החושך כבר כיסה אותן. חשבתי על כך שלא זכיתי להרגיש את אור השמש מזמן ועורי החיוור גם כך, נעשה אף חיוור יותר בעקבות כך. ידעתי שההבזק היה ממצלמה המכוונת אליי ונוקס הרגיע אותי שידאג שלא יעקבו אחריי עד למלון בו שהיתי.
נפרדתי ממנו בכניסה לחדרי לשם ליווה אותי ולאחר מקלחת קצרה שוב שכבתי לבדי על המיטה. לפתע נזכרתי בפתק שהיה בכיס מכנסיי, מה שהקפיץ אותי שוב על רגליי ומשם לסל הכביסה להוציא אותן.
הפתק היה כתוב בכתב יד נשי ומעוגל והיו בו רק שלוש מילים. "מחכה לך לעד". חייכתי לעצמי שהצל שלי החדש יודע לקבל את המידע שלו מחבריו במשטרה והבנתי שטרם הצלחתי להיפטר ממנו. לא ידעתי מה עוד עלי לעשות כדי לגרום לו לשכוח ממני.
בניגוד לעצתו של עורך הדין שלי החלטתי לנקוט בפעולה קיצונית שכל מטרתה להרחיק ממני את פול וכמה שיותר מהר, לפני שידבק בו הרכילות שתתחיל בקרוב בעקבות המשפט הקרב שיזכה להתעניינות תקשורתית כפי שחזה נוקס.
בצמוד למלון שכן לו פאב מקומי קטן ושקט אותו פקדתי לאחר שדאגתי לאפר את עיניי ושפתיי כך שכמעט ולא נראיתי כמו אנדי הרגילה יחד עם תסרוקת שהסתירה את רוב שיערי הארוך.
התיישבתי על כסא בר גבוה והזמנתי כוס בירה, שעל אף שלא התכוונתי לשתות ממנה, היה לי חשוב להתמזג עם שאר הלקוחות.
לא עבר זמן רב מהרגע שישבתי שם לבדי עד שניגש אליי גבר צעיר כבן גילי שנראה שכבר הספיק לשתות כמה כוסות עד הגיעי למקום. הוא התאים לפרופיל הגבר שחיפשתי במראה הסקסי שלו ובהתנהגותו הכריזמטית.
שוחחנו במשך כחצי שעה ובכל כמה דקות גופו התקרב אליי קצת יותר וידו הימנית עברה ממקומה על משענת הכסא, אל כתפיי, פניי ואז לירכי שם נשארה בשארית הזמן. חייכתי אליו וצחקתי מכמעט כל משפט שאמר, מנסה לגרום לו להתקרב עוד ועוד. לא נהניתי ממגעו וייחלתי לרגע שאוכל לסיים את ההצגה שלי. השתמשתי בטלפון הנייד שלי לצילום של כמה תמונות סלפי של שנינו צוחקים ומרימים כוסית ולבסוף גם מתנשקים בלהט. הבחור המסכן שאת שמו אף לא טרחתי לזכור, לא הבין איך עבר בתוך שניות מנשיקה לוהטת על הבר לשבת ליד כסא ריק.
לא העזתי ללבוש את החולצה של פול אחרי מעשיי ללא מקלחת שבה שפשפתי כל זיכרון מגופי מהבחור שניצלתי למטרתי היחידה.
ארבע תמונות נשלחו למספר הטלפון הנייד שממנו שלח לי פול את הודעותיו וקיוויתי שזה יספיק כדי להשיג את מטרתי.
ידעתי שזה יכאיב לו בדיוק כפי שזה כאב לי לשלוח אותן אליו, אבל לא היתה לי ברירה אחרת. מתישהו הוא יהיה חייב להבין שלטובתו האישית הוא חייב להתרחק.
לא צירפתי לו מלל מלבד התמונות שאמרו מספיק וידעתי שיעשו לי שירות טוב יותר מכל מילים שידעתי שידחיק את משמעותן. אף תגובה מצדו לא הגיעה לאחר התמונות האלו ולמרות אכזבתי מכך, קיוויתי שהשגתי את מטרתי.
היום הראשון שלי בבית המשפט הגיע לאחר שבוע של בידוד שכפיתי על עצמי יחד עם כמה ספרים שקניתי בחנות קרוב למלון ושסייעו לי להעביר את רוב שעות הערנות שלי
.
הוריי הגיעו ליום הראשון של המשפט שלווה כצפוי עם הרבה מצלמות ומיקרופונים שנדחפו לכיוון פניי ומכולן נדרשתי להתעלם בהצעת נוקס.
"את רזית" היה המשפט הראשון של אמי לפני שהיא חיבקה אותי. מבטה עבר על כל גופי והנחתי אז שהמתח היה הגורם לכך ורק החיבוק החם שלה הבהיר לי כי היא מבינה זאת כמוני.
הבטתי מסביב באולם בית המשפט הקטן שהיה מלא באנשים וידעתי מה אני מחפשת ולשמחתי ואכזבתי גם יחד גיליתי שפול לא באולם, בדיוק כפי שבקשתי ממנו. . זה היה רק השימוע הראשון ולמרות שסירבתי לבקשת נוקס לדחיית תחילת המשפט, היה זה דווקא השופט שביקש הארכת זמן של חודש כדי ללמוד טוב יותר את התיק שלי.
נוקס היה מאושר ונראה שלכולם רווח מלבד לי. הספיק לי הזמן לבד במלון ההוא. באותו ערב קיפלתי את כל החפצים שלי והחלטתי לשכור דירה שבדקתי, לתקופה הקצרה הזו, למדתי רבות אודותיה באתר אינטרנט מקומי.
הדירה היתה שייכת לגברת מבוגרת מאד, גברת מדלין שלשמחתי לא הכירה את התוכנית ולכן גם לא אותי.
התאהבתי בדירה מיד כשראיתי את תמונתה באתר והנחתי שהיה זה אחד מילדיה או נכדיה אפילו שפרסמו את התמונה שם. הדירה שהיתה פעם חלק מהבית הגדול של מדלין היתה ממוקמת בקומה העליונה והחלון הגדול שפנה לשמיים קנה את לבי באותו רגע. המיטה היתה ממוקמת מתחת לחלון הגבוה ואפשרה מבט לכיוון הכוכבים בשמיים בלילה ואור שוטף לאורך שעות האור בו.
מלבד חדר השינה היו בו מטבחון קטן ומאובזר ושירותים ומקלחת צנועים. המקום היה קטן, אבל נוח ואינטימי.
הכי חשוב, לא היו בו זכרונות על פול ומבחינתי זה היה הבונוס החשוב מכל.
- פול -
אם אנדי חשבה שהיא תצליח להרחיק אותי, היא כל כך טעתה. לא ההצגה הקטנה שלה עם התמונות ששלחה לי עבדה עליי וגם לא בזמן שהיתה בבית המשפט. הצלחתי להסוות את עצמי בין המוני האנשים שנדחפו לאולם כדי לראות אותה, את "הרוצחת המחושבת" כפי שאהבו לכנות אותה באופן לא הוגן.
היא נראתה רזה יותר וחיוורת יותר מאז שהיתה איתי וידעתי שהיא ודאי מזניחה את הטיפול הבסיסי בעצמה ומנעה מעצמה מזון ומנוחה ראויים.
כל יום שעבר גרם לי להתגעגע אליה יותר ויותר. התאפקתי כל כך הרבה פעמים לא לדפוק על דלת חדר המלון בו שהתה, לאחר שעודכנתי על ידי הוריה.
בבית המשפט הבחנתי בפרפר שקיפלה מנייר ולאחר שהשאירה אותו על השולחן ועזבה את האולם, ניגשתי לכסא עליו ישבה ואספתי אותו לחיקי.
הפרפר הזה מנייר עיתון סימן יותר מהכל את מצבה של אנדי. פרפר ששבוי במילים של התקשורת ומעופו וחירותו יושפע מהם לעד. הכנסתי את הפרפר לארנק שלי כדי שבבוא היום אוכל להעניק לה אותו בחזרה כאות לחירותה. אחכה לה עד ליום בו נוכל להתאחד למרות בקשתה ובהתאם למה שבאמת ליבה שידר לי.
התעלמתי מהודעתו של המפקד שלי לחזור לעבודתי והסתכנתי בנזיפה חמורה ופיטורין, אבל ידעתי שמה שמחכה לי מעבר לפינה חשוב יותר מעבודתי כרגע. אזהרותיו לפטר אותי לא הרתיעו אותי וסמכתי על עבודות דוגמנות שהחלו לצוץ כפי שהובטח לי מראש על ידי הסוכנת שלי אנג'י. ידעתי שכסף לא יהווה בעיה מבחינתי עד לתום המשפט ושמחתי לגלות שלמרות הקשר שלי עם אנדי, רוב המפרסמים לא נרתעו מכך.
היום הראשון של המשפט הגיע ולא היה משהו שרציתי יותר מאשר לשבת מאחורי אנדי וללחוש לה שהכל יהיה בסדר גם אם ידעתי שלא ולחבק אותה בכל פעם שראיתי את הכאב בעיניה כשהביטה בפניהם של הוריו של טים.
אחיה נעדר מרוב ימי המשפט וידעתי שגם זה תרם לכאב שלה, אבל ראיתי אותה מתחזקת מיום ליום, כאילו שחיכתה לזמן הזה שתוכל לדבר באופן חופשי ופומבי על הכל ולהוריד את נטל הסוד מכתפיה.
היא לא ראתה אותי אף פעם יושב שם בקצה האולם וצופה בה, מאזין לכל מילה ובוחן כל שאיפה שלקחה וכל עצימת עיניים כואבת.
היום האחרון של המשפט ותוצאותיו לא הפתיעו אותי ונראה כי כוונו על ידי השופט לאורך כל המשפט.
גופה הכחוש של אנדי ישב שם בהקראת גזר הדין ומלבד דמעה אחת לא ניתן היה להבחין ברגש כלשהו שהביעה נוכח השמעתו בפניה. היא נראתה אדישה אליו כאילו הקריאו אותו למישהו אחר באולם. רק לפי התנהגותם של הוריה שישבו מאחוריה, ניתן היה לחוש בעוצמת רגשותיהם כלפי התוצאה.
אני לעומת אנדי הרגשתי ריקנות אדירה וידעתי שזהו הסוף להרבה דברים עבורנו, אבל לא הסוף שלנו.
- אנדי -
הרגע הגדול הגיע. עמדתי מול החדר הקטן וידעתי שלמשך שלוש השנים הקרובות אקרא למקום הזה בית. לא הסרבל הכתום, לא הסורגים או הנשים האחרות שצעקו לעברי קריאות גנאי ששמעתי כמותם כל יום ברחוב מול אולם בית המשפט במהלך שבועות המשפט, לא הרתיעו אותי.
גזר הדין היה כל כך קצר וקולע שלא היה ספק לעולם ולי שהצדק נעשה. רציתי צדק כזה, חיכיתי לו וכעת זכיתי לו. עכשיו רק נותר לי לספור לאחור את הימים עד יציאתי לחופשי מהכלא הפיסי ולראות אם אחריו גם אוכל לצאת מהכלא בנפשי.
סוד חדש וטרי רקם עור וגידים בתוכי בשבועות שקדמו לכניסתי לכלא, סוד שלא הסכמתי לגלות לאף אדם עדיין, עד שיהיה מאוחר מדי. התוכנית בראשי נרקמה יחד איתו וידעתי בדיוק מה צריך להיעשות בכל שלב. ראיתי בכך סימן מהיקום. סגירת המעגל שאחריה אולי אזכה סוף סוף לפיסת גן העדן הקטנה שלי.
סיימתי להתקלח ושכבתי על מיטת היחיד ולבשתי חולצה ספורט כחולה שלקחתי מסל הכביסה לאחר שפול זרק אותה בבית החוף בלילה לפני עזיבתי. הריח שלו עדיין היה טרי עליה, שילוב של זיעה קלה והבושם שאבי השאיר מאחור בארון בשירותים. זה הפך להיות הריח של פול כעת וידעתי שעוד כמה ימים הריח ייעלם ואצטרך להתחיל לדמיין את הריח הזה עד שיום אחד לא אצליח יותר לדמיין לא אותו וגם לא את פניו של פול. המכתב שלי היה ברור מאד. לא ראיתי דרך אחרת לסיים את הכל, אלא בפירוק חד צדדי וכואב כמעט כמו הסרת פלסטר מפצע. ההבדל היחיד הוא שגם לאחר הסרת הפלסטר הזה מחיי, הפצע יישאר טרי וכואב לא פחות וככל הנראה יישאר כזה עד סוף ימיי.
חשבת על כך שבתוך חודש אחד הצלחתי למצוא את אהבת חיי ולאבד אותה באותה מהירות. שכבתי על המיטה, עדיין מסרבת לפתוח טלוויזיה ורדיו או לקרוא עיתון עד שלרגע שאהפוך להיות חדשות ישנות ופחות מעניינות. תהיתי מה יעלה בגורלו של פול ואיפה הוא יהיה בעוד שנה או עשור מעכשיו. האם יצליח לשכוח אותי, למצוא אהבה אחרת ולגדל איתה משפחה לתפארת, כמו שמגיע לו?
פתחתי את הטלפון בפעם הראשונה מאז הבוקר שעזבתי ועשרות הודעות שרובן היו מפול התחילו להופיע אחת אחרי השניה ממספר לא מוכר שהנחתי שהיה טלפון חדש שהוא קנה בדרכו חזרה לעיר מגוריו. בכל ההודעות הוא התחנן שאעדכן אותו איפה אני ולפחות שהגעתי בשלום למקום החדש שלי. הדאגה שלו לא ידעה גבולות, גם לאחר שעזבתי אותו וביקשתי ממנו לא ליצור איתי יותר קשר לעולם.
אחת ההודעות שלו תפסה את עיניי ובלטה מעל כולם.
"אנדי שלי, אני למדתי להכיר אותך ואני יודע מה את עושה. אני אתן לך כמה ימים להתארגן, אבל דעי לך זאת. אני שלך לנצח בדיוק כפי שאת שלי. גם אם אחכה לך בין הצללים, דעי שאהיה שם. ביום שבו תרגישי שאת רוצה אותי חזרה, תקראי לי ואגיע. אני מבטיח להגיע. מחכה לך לעד."
קיוויתי שהוא יבין שניסיתי לעשות את המעשה הנכון בשבילו ועד כמה שהיה לי קשה לא פחות ממנו, לא יכולתי לגרור אותו איתי לגיהינום החדש שלי. לא השבתי להודעותיו המודאגות וקיוויתי שככל שהימים יעברו והוא לא יקבל מענה ממני, הוא ילמד לשכוח ממני ולהתקדם הלאה בחייו, גם אם אני לא אתקדם לעולם למישהו אחר בחיי. ידעתי כבר עכשיו שאחרי פול לא אוכל יותר לאהוב וליהנות מגבר כפי שאהבתי ונהניתי ממנו.
שבע שנים של גיהינום אחד הוחלפו בן רגע בגיהינום חדש עבורי ונראה ששום גן עדן לא מחכה לי באופק של חיי בעולם הזה. לשם שינוי חשבתי לא רק על עצמי וקיוויתי שגם פול יעריך את המחווה הזו שתעלה לי בדמעות אין קץ ושברון לב לעולם ועד.
הודעה מעורך הדין של הוריי קפצה אחרונה ובישרה לי מתי עלי להתייצב במשרדו ולאחריו במשטרה יחד איתו מחר בבוקר.
קיוויתי שאף אחד לא יידע על ביקורי מחר במשטרה ושזהותי תישאר חסויה כל עוד אהיה באזור ועד תחילת המשפט. ניסיתי לעצום את עיניי ולאפשר ללילה להכיל אותי לתוכו. לשקוע לחלום בו על פול כאילו הוא עדיין חלק מחיי.
כשהשינה התעקשה להישאר עדיין מחוץ לתחום גופי, החלטתי לנסות לקפל פרפר במקום הפרחים הרגילים. שעה מאוחר יותר היו לי כבר כמה פרפרים. הקדשתי אותם לחירות שקיוויתי שיהיה מנת חלקי וכתזכורת לזמן שלי עם פול בו היינו כמו שני פרפרים חופשיים שלרגע קצר חיו חסרי דאגות ורק עפו גבוה לשמיים ונהנו מפריחת אהבתם.
"בוקר טוב אנדי, עו"ד נוקס מיד יקבל אותך, תרצי לשתות משהו בינתיים?" פנתה אליי המזכירה הצעירה שלו ונעניתי להצעתה וביקשתי תה חם עם חלב. חשבתי שאם כבר הולך להיות יום כל כך קשה, אכניס אליו אלמנטים שיזכירו לי בית ורגעים נעימים בחיי.
עשר דקות מאוחר יותר כבר ישבתי במשרד גדול ומהודר.
עו"ד טוני נוקס עשה רושם של אדם מקצועי ומכובד. ערמות של תיקים חומים היו מונחים בצד אחד של השולחן ובצדו השני מחשב בעל מסך גדול.
בזמן שגוללתי שוב ושוב את אירוע הדריסה והאירועים שהתקיימו לאחריו, הוא הקפיד להקליד כל מילה שלי וראיתי שהדגיש משפטים מסוימים מתוכם.
רציתי לשאול כל כך הרבה שאלות שתכננתי לשאול אותו, אבל הוא נראה עסוק בהקלדת סיפורי ורשימת הערות בצד. לאחר כשעתיים נסענו במכוניתו לתחנת המשטרה ושם הוסבר לי כי כל מה שאומר יוכל לשמש בעת המשפט ובעקבות הנחייתו של נוקס, כבר ידעתי מאילו מכשולים להיזהר ולמה לא לענות.
לא הייתי עצורה, אך הוזהרתי לא לעזוב את המדינה ולהישאר בעיר עד תחילת המשפט הצפוי.
למרות כובע הבייסבול לראשי ומשקפי השמש הגדולים, לא ידעתי אם פיתחתי פרנויה או שאכן מבטים הוגנבו לכיווני מצד חלק מהשוטרים בתחנה נעשו בעקבות השידור של התוכנית של הרכבת או השידור חי מבית הוריו של טים. כך או כך, חשתי לא נוח בסביבת אנשים וכל מה שרציתי היה לחזור לחדרי במלון. העדפתי להיות לבד מאשר מוקפת אנשים שידע עליי הרבה יותר ממה שרציתי והתכוונתי.
לפני יציאתי מתחנת המשטרה ניגשה אליי שוטרת ומסרה בידי פתק מקופל וביקשה שאפתח אותו רק כשאהיה לבדי. דחפתי את הפתק לכיס מכנסי הג'ינס שלי והמשכתי לכיוון רכבו של נוקס.
הבזק של מצלמה נראה ממרחק בין הסמטאות שכעת החושך כבר כיסה אותן. חשבתי על כך שלא זכיתי להרגיש את אור השמש מזמן ועורי החיוור גם כך, נעשה אף חיוור יותר בעקבות כך. ידעתי שההבזק היה ממצלמה המכוונת אליי ונוקס הרגיע אותי שידאג שלא יעקבו אחריי עד למלון בו שהיתי.
נפרדתי ממנו בכניסה לחדרי לשם ליווה אותי ולאחר מקלחת קצרה שוב שכבתי לבדי על המיטה. לפתע נזכרתי בפתק שהיה בכיס מכנסיי, מה שהקפיץ אותי שוב על רגליי ומשם לסל הכביסה להוציא אותן.
הפתק היה כתוב בכתב יד נשי ומעוגל והיו בו רק שלוש מילים. "מחכה לך לעד". חייכתי לעצמי שהצל שלי החדש יודע לקבל את המידע שלו מחבריו במשטרה והבנתי שטרם הצלחתי להיפטר ממנו. לא ידעתי מה עוד עלי לעשות כדי לגרום לו לשכוח ממני.
בניגוד לעצתו של עורך הדין שלי החלטתי לנקוט בפעולה קיצונית שכל מטרתה להרחיק ממני את פול וכמה שיותר מהר, לפני שידבק בו הרכילות שתתחיל בקרוב בעקבות המשפט הקרב שיזכה להתעניינות תקשורתית כפי שחזה נוקס.
בצמוד למלון שכן לו פאב מקומי קטן ושקט אותו פקדתי לאחר שדאגתי לאפר את עיניי ושפתיי כך שכמעט ולא נראיתי כמו אנדי הרגילה יחד עם תסרוקת שהסתירה את רוב שיערי הארוך.
התיישבתי על כסא בר גבוה והזמנתי כוס בירה, שעל אף שלא התכוונתי לשתות ממנה, היה לי חשוב להתמזג עם שאר הלקוחות.
לא עבר זמן רב מהרגע שישבתי שם לבדי עד שניגש אליי גבר צעיר כבן גילי שנראה שכבר הספיק לשתות כמה כוסות עד הגיעי למקום. הוא התאים לפרופיל הגבר שחיפשתי במראה הסקסי שלו ובהתנהגותו הכריזמטית.
שוחחנו במשך כחצי שעה ובכל כמה דקות גופו התקרב אליי קצת יותר וידו הימנית עברה ממקומה על משענת הכסא, אל כתפיי, פניי ואז לירכי שם נשארה בשארית הזמן. חייכתי אליו וצחקתי מכמעט כל משפט שאמר, מנסה לגרום לו להתקרב עוד ועוד. לא נהניתי ממגעו וייחלתי לרגע שאוכל לסיים את ההצגה שלי. השתמשתי בטלפון הנייד שלי לצילום של כמה תמונות סלפי של שנינו צוחקים ומרימים כוסית ולבסוף גם מתנשקים בלהט. הבחור המסכן שאת שמו אף לא טרחתי לזכור, לא הבין איך עבר בתוך שניות מנשיקה לוהטת על הבר לשבת ליד כסא ריק.
לא העזתי ללבוש את החולצה של פול אחרי מעשיי ללא מקלחת שבה שפשפתי כל זיכרון מגופי מהבחור שניצלתי למטרתי היחידה.
ארבע תמונות נשלחו למספר הטלפון הנייד שממנו שלח לי פול את הודעותיו וקיוויתי שזה יספיק כדי להשיג את מטרתי.
ידעתי שזה יכאיב לו בדיוק כפי שזה כאב לי לשלוח אותן אליו, אבל לא היתה לי ברירה אחרת. מתישהו הוא יהיה חייב להבין שלטובתו האישית הוא חייב להתרחק.
לא צירפתי לו מלל מלבד התמונות שאמרו מספיק וידעתי שיעשו לי שירות טוב יותר מכל מילים שידעתי שידחיק את משמעותן. אף תגובה מצדו לא הגיעה לאחר התמונות האלו ולמרות אכזבתי מכך, קיוויתי שהשגתי את מטרתי.
היום הראשון שלי בבית המשפט הגיע לאחר שבוע של בידוד שכפיתי על עצמי יחד עם כמה ספרים שקניתי בחנות קרוב למלון ושסייעו לי להעביר את רוב שעות הערנות שלי
.
הוריי הגיעו ליום הראשון של המשפט שלווה כצפוי עם הרבה מצלמות ומיקרופונים שנדחפו לכיוון פניי ומכולן נדרשתי להתעלם בהצעת נוקס.
"את רזית" היה המשפט הראשון של אמי לפני שהיא חיבקה אותי. מבטה עבר על כל גופי והנחתי אז שהמתח היה הגורם לכך ורק החיבוק החם שלה הבהיר לי כי היא מבינה זאת כמוני.
הבטתי מסביב באולם בית המשפט הקטן שהיה מלא באנשים וידעתי מה אני מחפשת ולשמחתי ואכזבתי גם יחד גיליתי שפול לא באולם, בדיוק כפי שבקשתי ממנו. . זה היה רק השימוע הראשון ולמרות שסירבתי לבקשת נוקס לדחיית תחילת המשפט, היה זה דווקא השופט שביקש הארכת זמן של חודש כדי ללמוד טוב יותר את התיק שלי.
נוקס היה מאושר ונראה שלכולם רווח מלבד לי. הספיק לי הזמן לבד במלון ההוא. באותו ערב קיפלתי את כל החפצים שלי והחלטתי לשכור דירה שבדקתי, לתקופה הקצרה הזו, למדתי רבות אודותיה באתר אינטרנט מקומי.
הדירה היתה שייכת לגברת מבוגרת מאד, גברת מדלין שלשמחתי לא הכירה את התוכנית ולכן גם לא אותי.
התאהבתי בדירה מיד כשראיתי את תמונתה באתר והנחתי שהיה זה אחד מילדיה או נכדיה אפילו שפרסמו את התמונה שם. הדירה שהיתה פעם חלק מהבית הגדול של מדלין היתה ממוקמת בקומה העליונה והחלון הגדול שפנה לשמיים קנה את לבי באותו רגע. המיטה היתה ממוקמת מתחת לחלון הגבוה ואפשרה מבט לכיוון הכוכבים בשמיים בלילה ואור שוטף לאורך שעות האור בו.
מלבד חדר השינה היו בו מטבחון קטן ומאובזר ושירותים ומקלחת צנועים. המקום היה קטן, אבל נוח ואינטימי.
הכי חשוב, לא היו בו זכרונות על פול ומבחינתי זה היה הבונוס החשוב מכל.
- פול -
אם אנדי חשבה שהיא תצליח להרחיק אותי, היא כל כך טעתה. לא ההצגה הקטנה שלה עם התמונות ששלחה לי עבדה עליי וגם לא בזמן שהיתה בבית המשפט. הצלחתי להסוות את עצמי בין המוני האנשים שנדחפו לאולם כדי לראות אותה, את "הרוצחת המחושבת" כפי שאהבו לכנות אותה באופן לא הוגן.
היא נראתה רזה יותר וחיוורת יותר מאז שהיתה איתי וידעתי שהיא ודאי מזניחה את הטיפול הבסיסי בעצמה ומנעה מעצמה מזון ומנוחה ראויים.
כל יום שעבר גרם לי להתגעגע אליה יותר ויותר. התאפקתי כל כך הרבה פעמים לא לדפוק על דלת חדר המלון בו שהתה, לאחר שעודכנתי על ידי הוריה.
בבית המשפט הבחנתי בפרפר שקיפלה מנייר ולאחר שהשאירה אותו על השולחן ועזבה את האולם, ניגשתי לכסא עליו ישבה ואספתי אותו לחיקי.
הפרפר הזה מנייר עיתון סימן יותר מהכל את מצבה של אנדי. פרפר ששבוי במילים של התקשורת ומעופו וחירותו יושפע מהם לעד. הכנסתי את הפרפר לארנק שלי כדי שבבוא היום אוכל להעניק לה אותו בחזרה כאות לחירותה. אחכה לה עד ליום בו נוכל להתאחד למרות בקשתה ובהתאם למה שבאמת ליבה שידר לי.
התעלמתי מהודעתו של המפקד שלי לחזור לעבודתי והסתכנתי בנזיפה חמורה ופיטורין, אבל ידעתי שמה שמחכה לי מעבר לפינה חשוב יותר מעבודתי כרגע. אזהרותיו לפטר אותי לא הרתיעו אותי וסמכתי על עבודות דוגמנות שהחלו לצוץ כפי שהובטח לי מראש על ידי הסוכנת שלי אנג'י. ידעתי שכסף לא יהווה בעיה מבחינתי עד לתום המשפט ושמחתי לגלות שלמרות הקשר שלי עם אנדי, רוב המפרסמים לא נרתעו מכך.
היום הראשון של המשפט הגיע ולא היה משהו שרציתי יותר מאשר לשבת מאחורי אנדי וללחוש לה שהכל יהיה בסדר גם אם ידעתי שלא ולחבק אותה בכל פעם שראיתי את הכאב בעיניה כשהביטה בפניהם של הוריו של טים.
אחיה נעדר מרוב ימי המשפט וידעתי שגם זה תרם לכאב שלה, אבל ראיתי אותה מתחזקת מיום ליום, כאילו שחיכתה לזמן הזה שתוכל לדבר באופן חופשי ופומבי על הכל ולהוריד את נטל הסוד מכתפיה.
היא לא ראתה אותי אף פעם יושב שם בקצה האולם וצופה בה, מאזין לכל מילה ובוחן כל שאיפה שלקחה וכל עצימת עיניים כואבת.
היום האחרון של המשפט ותוצאותיו לא הפתיעו אותי ונראה כי כוונו על ידי השופט לאורך כל המשפט.
גופה הכחוש של אנדי ישב שם בהקראת גזר הדין ומלבד דמעה אחת לא ניתן היה להבחין ברגש כלשהו שהביעה נוכח השמעתו בפניה. היא נראתה אדישה אליו כאילו הקריאו אותו למישהו אחר באולם. רק לפי התנהגותם של הוריה שישבו מאחוריה, ניתן היה לחוש בעוצמת רגשותיהם כלפי התוצאה.
אני לעומת אנדי הרגשתי ריקנות אדירה וידעתי שזהו הסוף להרבה דברים עבורנו, אבל לא הסוף שלנו.
- אנדי -
הרגע הגדול הגיע. עמדתי מול החדר הקטן וידעתי שלמשך שלוש השנים הקרובות אקרא למקום הזה בית. לא הסרבל הכתום, לא הסורגים או הנשים האחרות שצעקו לעברי קריאות גנאי ששמעתי כמותם כל יום ברחוב מול אולם בית המשפט במהלך שבועות המשפט, לא הרתיעו אותי.
גזר הדין היה כל כך קצר וקולע שלא היה ספק לעולם ולי שהצדק נעשה. רציתי צדק כזה, חיכיתי לו וכעת זכיתי לו. עכשיו רק נותר לי לספור לאחור את הימים עד יציאתי לחופשי מהכלא הפיסי ולראות אם אחריו גם אוכל לצאת מהכלא בנפשי.
סוד חדש וטרי רקם עור וגידים בתוכי בשבועות שקדמו לכניסתי לכלא, סוד שלא הסכמתי לגלות לאף אדם עדיין, עד שיהיה מאוחר מדי. התוכנית בראשי נרקמה יחד איתו וידעתי בדיוק מה צריך להיעשות בכל שלב. ראיתי בכך סימן מהיקום. סגירת המעגל שאחריה אולי אזכה סוף סוף לפיסת גן העדן הקטנה שלי.
