-אדם-
אני יושב ליד מיטתה של רונה בבית חולים כבר יומיים ומחכה, אני מחכה שהיא תפתח את העיניים, מחכה שהיא תנשום בכוחות עצמה ומחכה לראות את נקודת האור היחידה בחיי מוציאה אותי מהחושך. הפסקתי לנשום כשיצאתי ממקום מחבואי במרפסת, שרק במזל לא נתפסתי על-ידי אחד המגודלים שמשפחת חג'אג' שלחו אליי. את המשטרה הזעיקה השכנה ליד דירתה של רונה שראתה אותי מתחבא בזמן שתלתה כביסה ושמעה את הצרחה של רונה. למזלי הפעם המשטרה הגיעה מהר והאמבולנס לא איחר להגיע אחריו.
הגעתי לרונה והתרסקתי על הרצפה והדמעות פשוט הציפו את עיניי, כי לראות את הבחורה, שגילית רק ללבך לפני פחות מעשרים וארבע שעות שאתה אוהב אותה, שוכבת חסרת חיים על הרצפה ודם ניגר מעורפה ממכה חזקה שספגה והלחי שלה נפוחה וכחולה וצורת אצבעות גדולות מוטבעת עליהן. הבטחתי לעצמי באותו הרגע להרוג את הבן זונה שהרביץ לה ככה ושלבטח היה אחראי גם למכה בעורפה.
מבעד לדמעות שלי ומתוך תפילה שמיועדת רק לאלוהים ולרונה קראתי לה "רונה, תישארי איתי, אני זקוק לך.. אני אוהב אותך.. שלך לעד". באותו רגע רציתי לוודא שהיא תשמע אותי גם מבעד לחיים האלה, גם אם אלה יהיו המילים האחרונות שהיא תשמע בכל ימי חייה הקצרים. שהיא תדע שהיתה אהובה על-ידי גבר. גם אם הגבר הזה שיקר לה על זהותו וסיכן את חייה, עדיין הוא עשה הכל בשם אהבה.
לא באמת ויתרתי על רונה ברגעים האלה ועשיתי כל מה שיכולתי כדי שתשמע אותי ותישאר איתי עד להגעת הפרמדיקית הראשונה שהתחילה מיד בפעולת החייאה והזרמת חמצן. הם הזריקו לה שם אדרלנין ואפילו נאלצו לתת לה שוקים חשמליים ללב עם מכשיר קטן ומשוכלל. בשניה שהבינו שהחזירו לה את הדופק הם זינקו איתה על האלונקה לאמבולנס. ביקשתי להצטרף וביקשתי מהם ללכת לבית חולים אחר, כדי לא לסכן אותנו שוב. מי שהודיע למשפחת חג'אג' על קיומי ומיקומי, עדיין מסתובב בבית החולים ההוא ואני לא לוקח שוב את הסיכון.
בבית החולים ביקשו שאמלא טופס עם כל הפרטים שלה, והרגשתי רע כשהיו חסרים לי כל כך הרבה פרטים חשובים על חייה. מלבד שמה המלאה וכתובתה, לא היה לי מושג על כל השאר. כשנשאלתי על הקשר שלי ל"פצועה" שהובאה, אמרתי "חבר קרוב" ומכיוון שזה כל מה שהיה להם באותו רגע הסתפקו בכך והמשיכו בטיפול.
בחדר טיפול הנמרץ אליו הועברה, לא היתה לי אפשרות לשבת לידה והייתי צריך להמתין לשעות ביקור מיוחדות. בתחילה, ניצלתי את הזמן הזה כדי לאתר את אורית חברתה הטובה במחלקה בה שכבתי ודרכה את ארי, אחיה של רונה. שניהם ישבו ביחד איתי את כל השעות הרבות ביומיים האחרונים. חלק משעות אלו עברו בשתיקה, בעיקר מצידי, בגלל רגשות האשמה, שהרגשתי כשהבינו שכל זה היה באשמתי גם אם לא הישירה. שתיקתי והעמדת הפנים שלי הביאו לתוצאה הסופית הזו וזה כל מה שהם ואני ראינו והבנו.
בהמשך סיפרתי להם את סיפור משפחתי ואת הסיבה בגללה חזרתי לארץ ועד רגע התאונה. אורית היתה אמפאתית למצבי וציינה כי אף העריכה את אומץ ליבי לפעול כך בכביש תוך סיכון חיי למען אמי, אחי ומשפחתו. ארי היה בחור צעיר וגבוה בן עשרים וחמש, שנראה חזק ויפה ויכולתי לראות את עיניה של רונה משתקפות בעיניו והבנתי שהוא בחור טוב בדיוק כמוה. ידעתי כבר מאורית על חייו הקשים בצל האמא שנטשה ומעולם לא הכיר, ואיך רונה הפכה מאחות לאם עבורו והיתה הדבר החשוב ביותר בחייו. קינאתי בו, שהיה לו את רונה במשך כל כך הרבה שנים חשובות בחייו ואיחלתי לעצמי שאם היא תתעורר, לא.. כשהיא תתעורר, אעשה כל מה שאוכל כדי לבקש את סליחתה על השקרים וסכנת החיים שהעמדתי אותה בה מבלי שידעה או הסכימה לה. הייתי כאן כדי להילחם על חייה ועל לבה ולא הייתי אפילו קרוב לוותר על כל זה.
הרגשתי הקלה רק בדבר אחד ברגע זה, וזה היה שהאמת יצאה לאור, הרגשתי משוחרר והייתי חייב לעשות עוד דבר אחד אחרון כדי לסדר הכל ולהכין את הקרקע לרגע שבו רונה תפקח את עיניה.
מוקדם בבוקר היום השלישי, מנהל היחידה יצא אלינו והסביר שהנפיחות במוח, שנגרמה ככל הנראה מקת של אקדח וגרמה לדימום פנימי כעת ירדה, ושאחר הצהריים יגמלו אותה ממכונת ההנשמה וכך תוכל לנשום שוב לבדה. הוא הניח שמחר לכל המאוחר ישנו סיכוי טוב שתוכל להתעורר לכמה דקות בהתחלה ואולי אף תזהה אותנו. כל הבדיקות רנטגן והסי טי הראו שלא נעשה נזק חמור לגולגולת או למוח ורונה תחזור לעצמה לאחר תהליך שיקום של מספר שבועות.
כולנו נשמנו לרווחה באותו רגע וזה היה הסימן בשבילי לצאת לעולם ולהתחיל לסדר את הבלגן שאחי השאיר כאן מאחוריו ורדף אותי ואת חיי ברגעים אלה. ידעתי שאם לא אשים לכך סוף, אמשיך לסכן את עצמי, את רונה ואת כל סביבתה האהובה.
הכנתי את עצמי נפשית לפגישה עם ראש משפחת חג'אג', יוסף, אדם בן שבעים וחמש, איש משפחה לחמישה ילדים, מתוכם שניים נרצחו בעקבות העסק המשפחתי, כולל הבן הצעיר שנרצח על-ידי אחי הגדול תום.
טלפון אחד לסגניו של אבי, היה כל מה שהייתי צריך כדי לקבוע את הפגישה הזו ומילה של כבוד מצדי שאגיע לבד, לא חמוש ומילה של כבוד מיוסף חג'אג' שלא יפגע בי בפגישה זו. ידעתי שאני בסיכון בשנייה אחרי שאסיים את הפגישה והכנתי תוכנית חלופית שקיוויתי שלא אצטרך לממש אותה גם לטובתי וגם לטובת כל משפחת חג'אג'.
הייתי איש שפניו היו לשלום וקיוויתי לסיים את הסכסוך המיותר הזה ומשם להמשיך את חיי, או במקרה שלי להתחיל אותם מחדש עם רונה, בתקווה שלאחר שתתאושש, היא תסכים לכל התוכניות שהראש שלי כבר בנה ביומיים האחרונים.
נכנסתי לפגישה עם יוסף לאחר שאנשיו בדקו אותי בכל גופי לוודא שאין לי נשק או מכשיר האזנה ואז עברנו לשבת במרפסת חיצונית בוילה שלו בקיסריה. הוילה היתה גדולה כמעט כמו של הוריי והנוף לים היה מרגיע ורוח נעימה בידרה את שיערי שהתארך מעט בשבועיים האחרונים. המרפסת נשקה לשפת הבריכה ומתחת לשמשייה לבנה ישבנו ולגמנו כוס ויסקי. לא שינה ליוסף שהשעה היתה עשר בבוקר. גברים מסוגו שתו ויסקי בכל פגישה ללא קשר לשעת הפגישה ואני נהגתי כמנהג המקום ושתיתי מעט בעצמי, למרות התרופות שנטלתי ושאסרו על כך. ברגע זה קיוויתי להתחבב מספיק על הזקן כדי לא להיהרג בסוף הפגישה והתרופות שלי תפסו פחות חשיבות בעיני כרגע.
"אני שמח לפגוש אותך סוף סוף בחור צעיר, רק חבל שבנסיבות כאלה" פתח ואמר לאחר לגימה.
"מר חג'אג', ראשית אני מבקש לנחם אותך על מותו בטרם עת של בנך הצעיר, ירון, ואני מתנצל בשם משפחתי על הצער שמותו הביא עמו ללבך" אמרתי בכנות. יוסף הנהן עם ראשו כמקבל את התנצלותי ודבריי ודחק בי להמשיך בדבריי.
"אני יודע שאתה רואה בי קשר ישיר למותו של בנך בגלל ההשתייכות המשפחתית שלי, ואני מבין ללבך, כי כרגע גם אני רואה בך קשר ישיר לרצח שכמעט הושלם של חברתי על ידי אנשיך לפני שלושה ימים" אמרתי בכעס מאופק וניסיתי לשמור על שליטה מלאה בדיבורי.
יוסף הרים את גבותיו והיה נראה כאילו הוא עומד להתפרץ ואז כאילו חזר בו מהחלטתו והוא הנהן שוב. הבנתי שהשיחה בינינו עומדת להיות יותר מונולוג שלי וניצלתי את הבמה הזו.
"אני לא באתי לכאן כדי לנקום בך על הפגיעה במי שיום אחד תוליד את הצאצא של משפחת נוימן, אלא להפסיק את מסע הנקמות של שתי המשפחות. בני משפחתי כפי שאתה ודאי יודע לא נמצאים בארץ ומבחינתי גם עדיף שיישארו שם וימתינו לי כדי שנמשיך את חיינו מנקודה זו ללא קשר לעולם הזה יותר. אתה תהיה המרוויח העיקרי מכך שתיתן לנו לחיות את חיינו שם ואתה תמשיך בעניינך כאן. אני מתכוון לפרק את העסקים של אבי בארץ ולהמשיך בעסקיו החוקיים מביתי בניו יורק. אנחנו מפנים לך את השטח, כמו שאומרים, כל זאת בעד הבטחתך להוריד את החוזה על משפחתי לעולם". אמרתי בביטחון והבטתי לו בעיניים.
יוסף ישב ולקח לגימה נוספת ועוד אחת וניצל את ההשהיה כדי לחשוב על דבריי. "בסדר" היתה המילה היחידה שאמר. הייתי המום מהקלות בה הצלחתי להסיר את הסכנה שריחפה מעל משפחתי. ידעתי ששילמתי מחיר יקר מאד ואחי תום לא יסלח לי על כך לעולם, אבל ראיתי בכל הענין הזה הזדמנות להחזיר את אחי למוטב ולהראות לו שניתן לחיות חיים טובים גם ביושר, בדיוק כפי שאמא שלנו נתנה לי את ההזדמנות לחיות כך, אני נותן לו ולה את ההזדמנות הזו גם במעשה זה.
בעודי יוצא החוצה מביתו של יוסף מלווה באחד משומריו, ראיתי את קארין, העו"ס ולא הבנתי את הסיבה להימצאותה בביתו של גדול משפחות הפשע בישראל.
קארין הנהנה אליי וחייכה אליי את חיוכה שמנסה להיות מפתה, אבל ברגע שהשומר לצידי פנה אליה ובירך אותה לשלום "גב' חג'אג'", הכל התחבר לי והבנתי שהיא היתה הסיבה שרונה פתחה את הדלת מלכתחילה. ידעתי שרונה מחבבת אותה וכאב לי על כך שנוצלה.
"אלוהים ואני לא נסלח לך לעולם על הפשע שלך נגד רונה ואני מודה לאל שהיא ניצלה, אחרת הייתי נאלץ לעשות משהו מנוגד לגמרי לאופיי ולחיי ולחסל אותך במו ידיי" אמרתי לה וירקתי את מילותיי עם ארס וגועל. קארין התקרבה אליי ורק אמרה "אז כנראה שהתפוחים לא נופלים רחוק אחד מהשני ליד העץ בכל זאת?! הא?"
"לפחות אני יודע שהתפוח מולך לא רקוב כמוך" עניתי לה.
קארין הנהנה לשומר לידי עם הראש והבנתי שהיא מעבירה לו פקודה לפגוע בי בעזרתו, וכך לפני שאפילו העז להרים את ידו אליי הרמתי את הקב שלי והשתמשתי בו כדי לפגוע בו בזרועו. שמעתי את אחת מעצמותיו נשברת ושמחתי שלמרות פציעתי הצלחתי לעמוד ולהגן על עצמי. השומר התקפל מכאב וצעק לי "חבל שלא חיסלתי את החברה הזונה שלך וגמרתי את העבודה". לקחתי נשימה עמוקה והרגשתי שכל הכעס, הכאב ועייפות שלי הצטברו לגוש אחד גדול של עוצמה חסרת רסן, מוסריות וחוק. בעזרת הקב השני שלי שהונף לעבר ראשו של המת המהלך הזה, ניפצתי את גולגולתו וראיתי איך גופו הגדול נוחת על הרצפה ואז ראשו מצטרף ונוחת בקול חזק וחוטף מכה נוספת חזקה יותר מהסף של המדרכה. יוסף שהספיק לצאת מביתו ברגע שבירתי צעק לקארין להיכנס מהר לבית והתקרב אליי בצעדים מהירים. "אני חושב שאפשר לסכם שזה היה המעשה הראשון והאחרון שמחבר אותך לעולם שלנו...עכשיו לך ואל תחזור לכאן לעולם. החוב שלך ושלי שולם במלואו היום ושנינו יצאנו מורווחים גם אם לא מרוצים" הוא אמר.
עיניי לא עזבו את גופו חסר החיים של השומר ורעד עבר בגופי כשהבנתי את הקלות בה ניתן ליטול חיים. לא הצטערתי על מעשיי כי אני בטוח שיש לו בחגורה הרבה סימנים של רציחות בהם היה מעורב במסגרת תפקידו ואני כרגע נקמתי גם בשם האחרים. בלי מילים הנהנתי ועזבתי את ביתם של אויבי משפחתי בעבר מבלי להביט יותר לאחור.
עכשיו צעדתי לעבר העתיד שלי שכלל את רונה, אמי, אחי ומשפחתו . הייתי נחוש יותר מבעבר להשיב אליי את רונה ולעטוף אותה אל תוך חיי. ידעתי שאוכל לדאוג לה ולתת לה את כל מה שמגיע לה בחיים האלה ואחריהם ולא הייתי מוכן לוותר.
בפתח בית החולים ראיתי את אורית משוחחת בטלפון ומשראתה אותי, סיימה מהר את השיחה וניגשה אליי. ברגע שראיתי אותה מחייכת, הבנתי. הבנתי שהעתיד שלי פתאום נראה בהיר, ברור ומלא ברונה. כעת ישבתי שוב ליד מיטתה וחיכיתי לרגע שרונה תפקח את עיניה, תזהה אותי, תסלח לי ותאהב אותי בדיוק כפי שאני אוהב אותה.
(לכל מי שתוהה ויש כאלו שתוהים זה לא הפרק האחרון...)
