הפצוע - פרק 10

-אדם-

אלוהים הגוף הזה, השדיים שעומדים דום בשבילי, המשולש הקדוש שלה מסתכל לי ישר בלבן של העיניים. היא עומדת מעליי ומחכה שאקח אותה עכשיו, הא מוכנה בשבילי ואני יודע שהיא רואה שאני כבר מזמן מוכן בשבילה. היא עוזרת לי להתרומם מהאמבטיה ולצאת ממנה, אנחנו מתנגבים משאריות האמבטיה בשתיקה וברקע רק הנשימות המתגברות שלנו, חסרות סבלנות והידיים שלה שמנגבות אותי וחובשות את רגליי פועלות על אוטומט וזה לא מובן לי, איך אפילו חבישת פצע של כוויה יכול להיות כל כך מגרה?!

היא מגישה לי את הקביים ואני הולך אחריה והמבט שלי לא עוזב את הישבן המוצק והקטן שלה שנע מצד לצד עם כל צעד נוסף שהיא עושה לכיוון המיטה, אותה מיטה שתיכף תקבל לתוכה שני גופות לוהטים, מגורים ונואשים למגע, להתאחדות ולהתגשמות של כל המחשבות שרצו בראשי מאז פגשתי אותה. עכשיו אין לנו פנאי לחשוב על אסור ומותר, יש ואין, קשה וקל וכואב ונעים. עכשיו יש רק תשוקה בוערת שחייבים לכבות בעזרת נוזלי התשוקה שייצאו מאתנו ברגעי השיא.

רונה מכוונת אותי לשבת על המיטה ואני רואה את הגלגלים במוח שלה מחשבים איך נתקדם בתוכנית, בלי שיכאב לי ובלי לפגוע ברגליים שלי. אני יושב עם פישוק על קצה המיטה והיא מטפסת עם הרגליים שלה מסביב למותניים שלי ומושיבה את הישבן היפה הזה על איבר אחד מאד קשה ונואש. "אני רוצה אותך כל כך שזה כואב לי בפנים עמוק" אני לוחש לה באוזן. היא מסיטה את השיער שלה לצד אחד של הכתפיים שלה והריח של השמפו שלה ממלא את נחיריי וזה מרגיש כמו לשבת בשדה פרחים באמצע האביב. "אני רוצה אותך יותר ואני מתכוונת עכשיו להפיג את הכאב של שנינו" היא לוחשת לי באוזן. אני לא יודע למה אנחנו לוחשים, אם אנחנו היחידים בבית, אבל משום מה זה רק מוסיף לאווירה ואני מרגיש, שאם אני לא נכנס לתוכה מיד אני עומד להתפוצץ. "אני חייב אותך עכשיו" אני אומר לה ומרים את ישבנה כך שהיא תמוקם בדיוק מעליי, אני מסתכל לה בעיניים ואומר "אני.." והיא יורדת בבת אחת עליי ואני כבר לא מסוגל לחשוב יותר ובטח שלא להגיד את מה שכמעט נפלט לי. אני עוצם את עיניי כדי להעצים את התחושה כי אני חייב לרכז את כל החושים שלי לאיבר הכי חשוב כרגע בגוף שלי שנמצא בתוך האדם הכי חשוב לי בעולם. אני מאשים את התשוקה במחשבה הסוררת הזו שכמעט יצאה לאוויר העולם, ומחליט להתעלם מהמחשבה, כי כרגע אני נמצא בגן עדן עלי אדמות ומלאכית מדהימה מכניסה לי חיים חדשים לגוף הכואב והנואש שלי.

אנחנו נעים ביחד בקצב קבוע והישבן שלה עולה ויורד ואני עוזר לה עם זרועותיי החזקות, שידעתי שיום אחד כל הרמת המשקולות שלי תשתלם לי, כי בעזרתן אני עוזר לרונה לקבוע את הקצב שלנו. לרגע אחד אני חייב להוריד את הקצב ולהסתכל בעיניים שלה, להראות לה שעם כל התשוקה הבוערת הזו, אנחנו לא עושים כאן רק סקס, יש כאן יותר מזה. אני חייב שהיא תבין את זה ויד אחת שלי עוזבת את הישבן שלה ועוברת דרך הבטן החלקה שלה ולשדיים הנפוחים שהפטמות בהן מביטות בי קשות וגאות, אני עולה ללחי שלה ומלטף אותו קלות לפני שאני מעביר את היד שלי מאחורי העורף שלה ותופס מהשיער שלה מלוא החופן ומקבע את הראש שלה, כך שלא תהיה לה ברירה מלבד להביט בי ישירות. כאן ועכשיו זה עין מול עין, חזה מול חזה ולב מול לב. היא חסרת סבלנות ואני מרגיש אותה קרובה לרגע השיא, אבל אני חייב עוד שניה אחת של מבט כדי לעביר לה, כמו קורא מחשבות , את כל מה שהיא חייבת לדעת עליי מלבד אמת אחת שעליה אשמור בשם ההגנה עליה.

היא עוצמת את עיניה וראשה מופנה כלפי התקרה, הקירות הפנימיים שלה סוגרים עליי, מהדקים אותי אליה חזק עד שהיא זועקת את שמי בקול היפה שלה. אין אדם מאושר ממני ברגע הזה, אבל המשימה לא הושלמה עדיין במלואה ואני מרגיש את הלחץ עולה מקצות אצבעותיי, כי המראה של רונה גומרת, גורם לי כמעט להתקף לב מהסוג הטוב ביותר. קשה לי לנשום מהעוצמה שעוברת בגופי מבין רגליי ועולה אל על עד שמוחי כמעט ומתפוצץ מאושר. אני יודע שזה נגמר רק כשאני פותח את עיניי לראות את רונה מזיעה, מחייכת ומסופקת. רק אז אני מרגיש מסופק ולא רק בגלל שהוצאתי את מה שהיה במאגר שלי וחיכה לקבל אישור יציאה, אלא בגלל שהמבט של רונה בעיניים הוא המבט שאחריו שווה למות מאושר. אני רוצה לדאוג להדביק לה מבט כזה כל יום עד הנשימה האחרונה שלי או שלה על פני הכדור הגדול והכחול הזה שנקרא כדור הארץ ולהמשיך לעשות לה את זה גם מאחוריי השערים הזהובים למעלה בשמיים.

אני מנשק ברכות את שפתיה ואנחנו גולשים לנשיקות ונשיכות שפתיים שלא נותנות לנו הרבה הזדמנות להתאושש. הדבקתי לרונה את המבט על הפנים היפות שלה עוד פעמיים בלילה, עד שקרסנו לשינה מתוקה יותר מהדבש שמייצרות דבורים בדרום אמריקה או בכל מקום אחר בעולם.

למחרת בבוקר, זמזום מעצבן חודר לתוך חלום מתוק ואני בקושי פותח את עיניי ורואה את רונה עירומה ובקושי מכוסה בסדין לבן. היד שלי מונחת לה על הגב ואני מחייך לעצמי כשאני מבחין בתנוחת השינה המוזרה שלה על הבטן. שוב הזמזום הזה שאני לא מזהה. אני מלטף את הגב של רונה כדי להעיר אותה ולשאול לפשר הזמזום. היא פוקחת שתי עיניים אליי ומחייכת "יש לך כוח לעוד סיבוב אחרי הלילה הזה, רציני?!. אני מחייך אליה ולא מספיק לענות לפני שהזמזום שוב מציק לי והפעם רונה קופצת ומתיישבת בבהלה והמבט על הפנים שלה מדאיג אותי. "זה הפעמון של הדלת כניסה" היא אומרת והפאניקה שלה עוברת ומחלחלת עכשיו גם אליי. אנחנו מסתכלים אחד על השני ולא יודעים מה לעשות, כי ברור לנו שמי שנמצא בצד השני של הדלת בא לחפש אותי עם וליצור הרבה בעיות שייגרמו מכך לרונה. הכלבלבים התעוררו מהפעמון והם נובחים על מי שזה לא יהיה מאחורי הדלת. רונה זורקת לי את הבגדים שלי ומנסה לעזור לי ותוך כדי להתלבש בעצמה. אנחנו מחליטים מהר על תוכנית פעולה לכל מקרה, מתנשקים ורונה הולכת לכיוון הדלת. היא עוצרת שניה אחת לפני שהיא עוברת את סף הדלת של חדר השינה ומסתובבת אלי ואומרת " לא משנה מה קורה עכשיו, אני שלך לעד" היא מסתובבת חזרה ואני רואה את הגב שלה ומספיק לצעוק לה, כך שתשמע אותי היטב, "ואני שלך".