"הפצוע"- פרק 11

-רונה-

דפיקות חזקות על הדלת יחד עם צלצול הפעמון מעצבנים את הכלבלבים הקטנים שלי, שלא מפסיקים לנבוח ולהתרוצץ בין הרגליים היחפות שלי. התלבשתי מהר במכנס ג'ינס קצר וטי שרט שחורה והשיער לי מבולגן כולו, עדות נפלאה ללילה הכי מדהים שהיה לי בחיים.

סיכמתי עם אדם שיתחבא בחדר השירות של הכביסה מאחורי ארון השירות והקיר של השכנים, עד שאקרא לו כשכבר השטח יהיה פנוי. אנחנו חייבים לשמור בסוד את נוכחותו אצלי וזה לא יהיה קשה כל כך, כי אדם הגיע אליי בלי שום דבר מלבד הבגדים ששבו לגופו עכשיו, כך שאין זכר לנוכחותו, מלבד סדינים שמריחים מסקס, ואת זה רק אני יודעת.

אני מתקרבת לדלת בידיים ורגליים רועדות ומציצה בעינית שהתקנתי בדלת כשרק עברתי לגור בה לבדי ואני מזהה את קארין מבית החולים ואני תוהה מה היא עושה כאן. אני מבינה שאם לא אפתח לה מיד זה יהיה חשוד יותר, כי היא בטח מעודכנת שאני בחופש בגלל הטראומה שחוויתי בפיגוע ואולי היא בכלל באה בתפקידה כעו"ס לבדוק איך לסייע לי כחברת צוות במחלקה.

אני משחררת את השרשרת העליונה מהדלת ואז מסובבת את המפתח של המנעול. ברגע שאני פותחת את הדלת קופצים עליי שני גברים ענקיים עם חולצות שחורות ומצמידים את גופי לקיר הסמוך. אחד עוזב אותי והשני תופס את הגרון שלי ולא מאפשר לי אפילו להשמיע ציוץ. דמעות מתחילות להיווצר בעיניי, אבל אפילו הן נעצרות מהנשימה הקצובה שניתנת לי על-ידי היד החזקה שחונקת אותי ומונעת את מעט האוויר להגיע לריאותיי. הכלבלבים שלי נבחו חזק יותר כשחשו שאני בסכנה ודובי הכלבלב השמן שלי ניסה לנשוך את הגבר שאחז בי, אבל בתגובה קיבל בעיטה חזקה ושמעתי אותו מיילל ובורח יחד עם שאר החמודים שלי שעכשיו שמחתי שיצאו מכלל סכנה. שניה לפני שהוא סותם לי את הפה עם היד הגדולה והמזיעה שלו אני מספיקה בכל הכוח והאוויר שנותרו לי להפיק צרחה נוראית מגרוני, כדי להבהיר לאדם שיש סכנה בבית. אני יודעת שהוא לא יוכל לעזור לי, במצבו הפיסי, אבל אני מקווה שלפחות הוא ישמור על עצמו ולא ייחשף. הצרחה שלי מזכה אותי בסטירת לחי לצד הימני של פניי ואני מרגישה דם שמתחיל לנזול מיד מהשפתיים שלי. הראש שלי מתפוצץ מעוצמת המכה ואני בקושי מצליחה לנשום מהבכי שמתחיל לצאת מגרוני. "עוד צרחה אחת כזאת ואני הורג אותך, שומעת? יא זונה" הגבר המכה צועק לעברי ונראה כמו כלב רוטוויילר יותר מאשר כמו בן אדם. על ידו הימנית מקועקע נחש בעל שני ראשים ועל ראשם כתר. כשהוא מזיז את ידיו מול עיני הנחשים נראים אמיתיים, מה שמגביר אצלי את תחושת האימה.

אני לא יודעת מי הם האנשים בשחור ואני לא מבינה איך קארין הנחמדה והעדינה יכולה להיות קשורה לחיות האדם האלה. אני בקושי מצליחה לראות מבעד לגוף החוסם שלו, אבל אני קולטת מהצד את קארין ניגשת למקרר שלי ומוציאה לעצמה בקבוק מיץ ומוזגת לה מכוס שמצאה על השיש. היא שותה מהכוס ועיניה נתקלות בעיניי וסוף סוף היא מתייחסת אליי ואומרת את דבריה, "רונה, רונה, רונה, דוקא כל כך חיבבתי אותך ואת תמימותך. כמה חבל שאת זורקת את החיים שלך בשביל הזבל הזה שאח שלו רצח את אחי הקטן. זה נכון שאח שלי היה פושע קטן ומפגר, אבל לא הגיע לו למות בגלל זה, בדיוק כמו שלא מגיע לך למות בגלל אדם. אבל מה לעשות?! ככה זה בחיים האלה, לפעמים אתה משלם על הטיפשות של אחרים..עכשיו תגידי לי בבקשה איפה הבחור שלך, אדם. יש לנו ענין משפחתי קטן לטפל בו".

לא היה לי מושג על מה היא מדברת ולא הבנתי איך בחורה אינטליגנטית ואלגנטית כמוה, שעוסקת בתחום שמסייע לבני אדם, משייכת את עצמה לעולם כזה אלים, גם אם אחיה היה פושע. גם אם אח של אדם, שהוא לא זוכר כרגע שיש לו אחד כזה, ביצע רצח, למה הוא לא בכלא ומה זה קשור לאדם?

קיוויתי שהעבר של אדם, שלא היה ידוע לי דבר עליו לא הגיע לרדוף אותו וכעת גם אותי. תהיתי עם אדם חש בסכנה הזו אתמול, כשביקש לעזוב מהר את בית החולים או שמא הוא התחיל לזכור קטעי דברים מעברו.

"אדם לא נמצא בבית החולים בחדרו? אתמול בערב היה לו ביקור ואחריו עזבתי והלכתי הביתה לבד.. את יכולה לשאול אפילו את כל מי שהיה במשמרת שיצאתי לבדי הביתה והשארתי את אדם ישן במיטתו. במצבו נראה לך שהוא יכול לצאת מבית החולים בכלל?" שאלתי אותה בביטחון.

קארין ניגשה אליי בצעדים מהירים וסטרה לי על הלחי השניה שלי. הסטירה הזו היתה פחות כואבת מבחינה פיסית, אבל רגשית הרגשתי מושפלת, על יחס כה אלים מבחורה שכה חיבבתי וחשבתי שהכרתי טוב.

"אל תשקרי לי" היא צעקה עליי. השומר בחניה ראה אותך מכניסה את אדם אליך לאוטו מאחור, אני יודעת שלקחת אותו" הגורילה השניה חזרה מחדר השינה שלי וסימנה לא עם הראש שלה לקארין ונשמתי לרווחה כשהבנתי שהוא לא מצא את אדם. בתוך תוכי כבר הבנתי שהסכנה לא מאחוריי, במה סיבכתי את עצמי, שאלתי את עצמי שוב ושוב.

קארין חזרה להביט בפניי והתקרבה אליהן כך שפנינו עמדו סנטימטרים בודדים והיא הישירה מבטה לעיניי, כאילו מנסה לראות אם אשקר עם תשובתי הבאה. "מה עשית עם אדם, לאן לקחת אותו? אין לו את הדרכון עליו, אז הוא בטח לא יחזור לארצות הברית עם החברה שלו הטיפשית, ובכלל אלי לא תרצה לעזור לו אחרי השיחה הקטנה והנעימה שניהלנו אתמול בלילה" היא צחקה עם ראשה אחורה כמו מכשפה. "ברגע שהבחורונת החתיכה הזו שמעה שהבחור המקסים והמוצלח שהביאה להראות למשפחה שלה, הוא לא יותר מאשר בן למשפחת הפשע הכי גדולה בישראל, היא לקחה את התיק ג'וצי שלה וברחה על הטיסה הראשונה חזרה לחור בתפוח שממנו היא באה". המשיכה קארין.

הייתי צריכה לעכל כל כך הרבה מידע על אדם ועל קארין בזמן כל כך קצר, אבל אמרתי לעצמי, שלא משנה מה קארין אמרה, אני חייבת לשמור על אדם, כי הוא אינו זוכר דבר מהחיים האלה ומבחינתי הוא יכול לפתוח דף חדש בחיים שירחיק אותו מהעולם הזה. לא ידעתי מה עוד לעשות.

"נכון, שיקרתי" אמרתי לה. "הוא איים עליי שאם לא אוציא אותו מבית החולים, הוא ידאג שהמשפחה שלו תהרוג אותי, אז לקחתי אותו לצומת תל ברוך והשארתי אותו שם וראיתי טנדר שחור אוסף אותו מיד אחר כך" שיקרתי וקיוויתי שכשרון המשחק שלי מימי התיכון לא יאכזבו אותי.

"ידעתי שהוא מזייף את איבוד הזיכרון שלו המניאק הזה והאמת להשתמש באחות היפה והתמימה, זה לרדת נמוך אפילו בשביל משפחת נוימן המפורסמת. טוב חבל עלייך, היית באמת בחורה טובה ואחות מצוינת עם הרבה פוטנציאל" היא אמרה וסימנה עם הראש שלה לבחור שעדיין החזיק אותי בכוח כשאחז בשתי זרועותיי צמודות לקיר. הבחור השני הוציא את אקדחו מאחורי המכנסיים שלו, שעד עכשיו התחבא מתחת לחולצתו.

הרגשתי שכל החמצן שלי בורח כמו בלון ששוחרר לאוויר לאחר שלא נקשר כראוי, יכולתי להריח את המוות שלי בחלל החדר. כאב לי שלא היה לי יותר זמן עם אדם, זמן להכיר אותו, לעוד לילות תשוקה איתו וזמן להתאהב בו. עיניו של הבחור עם האקדח נראו משועשעות לנוכח הפחד והאימה שהשתקפו לבטח מעיניי ופניי החיוורים.

מרחוק שמעתי לפתע סירנות של משטרה מתקרבים במהירות וברגע שקארין ושני הבחורים שמעו את מה שאני שמעתי הם הסתכלו אחד על השני והבחור הראשון הניף מול עיני את האקדח ונתן לי מכה חזקה בראש. הראש שלי הסתחרר והרגשתי פתאום כל כך קלה ועייפה. למרות הכאב החד בראשי, חייכתי חיוך אחרון בזמן שראיתי את שלושתם רצים החוצה מהדלת ושניה לפני שהחושך עטף אותי לזרועותיו ולרגע קטן חלמתי שאני שומעת את קולו של אדם קורא לי "רונה, תישארי איתי, אני זקוק לך.. אני אוהב אותך.. שלך לעד".