- אורית-
נכנסתי לחדר וראיתי את רונה שוכבת ליד "הפצוע" או מיקי, כפי שרונה החליטה לקרוא לו. זה מתאים לרונה להתייחס למטופלים כבני אדם ולתת להם את הכבוד שחלקנו בתחום הסיעוד לפעמים קצת שוכחות. בעבודה שלנו הפכנו להיות מאד טכניות, אחרי כל כך הרבה שנים, אני מכנה את זה "עייפות החומר", המונח המקצועי של זה הוא "שחיקה".
אני מביטה ברונה והיא נראית כל כך נינוחה ורגועה בין זרועותיו של מיקי, ואני לא יכולה שלא להתרגש מזה, אחרי כל כך הרבה שנים של סבל והקרבה של כל מה שיכלה להיות למען אביה בהתחלה ואח"כ למען אחיה הקטן. אני כל כך מאושרת בשבילה שמצאה לעצמה מקור לנחמה, אינטימיות ואולי מי יודע אפילו אהבה.
בעיקר היום, אחרי מה שרונה עברה בפיגוע, אני שמחה שיש לה מקור נחמה נוסף חוץ ממני. הוקפצתי ככוננית לבית החולים כדי לתגבר את המחלקה בעקבות מה שרונה חוותה בפיגוע. ד"ר מילר מיד הורה לרונה לקחת שבוע חופשה כדי להתאושש מהחוויה הטראומטית שעברה במהלך ובעיקר אחרי האירוע . מיד עם סיום הירי והמרדף אחר המחבל, רונה היתה שם האדם היחיד שיכל להגיש את העזרה הראשונה לכל הפצועים עד שהגיעו האמבולנסים הראשונים לשטח והיא טיפלה לבדה בארבעה פצועים קשה. היא תיארה לי בבכי איך נאלצה לראות ילד קטן בן חמש שנפצע בראשו, מת לנגד עיני הוריו ובידיה, לאחר שלא הצליחה לעשות דבר כדי להצילו עד שהגיעה העזרה. כשרונה הגיעה למחלקה לא הבנתי מה היא עושה כאן כולה מרוחה בדם על הבגדים ושיערה הפרוע. נרגעתי רק אחרי שהיא הסבירה לי שהדם אינו שלה ושהיא הגיעה עם אחד האמבולנסים שליוותה בו פצוע קשה לבית החולים. היא תיארה לי את רגעי האימה בסופרמרקט ליד ביתה שבו אירע הפיגוע ירי ואת זעקות הפצועים והדם הרב שנשפך על הרצפה והתערבב עם האוכל שהתפזר מהמדפים. היא תיארה איך הרגישה חסרת אונים, ללא ציוד רפואי זמין ואיך יישמה תרגולים שלמדנו בקורסים השונים בטיפול בפצועים בשטח. הייתי גאה בה, אבל גם ריחמתי עליה באותו הזמן כי, אף פעם לא באמת חשבנו שנעמוד במצב כזה ועוד לבד ללא עזרה נוספת. לא באמת מפתיע אותי שרונה טיפלה במצב באופן כל כך מקצועי ובקור רוח, עם הידע הנרחב שלה והכישרון בהגשת טיפול רפואי. אין לי ספק שאם רונה היתה הולכת ללמוד רפואה היא היתה הופכת לרופאה מדהימה ומוכשרת.
רונה הפתיעה אותי כשרצה להחליף בגדים ורצה לחדרו של מיקי, במקום לשבת ולקבל קצת תמיכה מהצוות הרפואי שמלווה אותה ביום יום. אני חושבת שזה היה הרגע שהבנתי עד כמה רונה מתחילה להתאהב במיקי גם אם אינה מודה זאת בפניי ואפילו לא בפניה.
אני מודה רק ביני לבין עצמי, שהמצב המורכב בו מיקי נמצא יכול להוביל את רונה למקום שבו היא כל כך רגילה להיות בו. זאת שמסדרת, נותנת, מקריבה למען אחרים על חשבון עצמה. אני לא יודעת אם היא נולדה ככה או שנסיבות חייה הם הם שהובילה אותה להיות כך בלית ברירה. אני באמת ובתמים מאמינה, שלולא נוכחותה של רונה, משפחתה היתה מתפרקת לפני הרבה מאד שנים ואחיה היה נמסר למשפחה אומנת. היא היתה הדבק של המשפחה, האמא, האחות ולפעמים אני אפילו מאמינה שאביה ראה בה כאשתו, במונחים של שותפות בגידול אחיה ופרנסת המשפחה. אני דואגת לה, כי אני יודעת שאין אחד בעולם שעושה זאת בשבילה ומישהו כן צריך להיום שם למענה, לא רק כי זה מגיע לה, אלא כי אני לא יודעת כמה זמן היא תחזיק מעמד לבדה בעולם הזה מבלי להישען על עוד מישהו.
כשהכרתי את רונה בזמן הלימודים, פגשתי בחורה צעירה, יפה, ביישנית וטובת לב שהיתה כמו כוכב בודד ועזוב בעולם הזה. תמיד דואגת לאחיה לפני טובתה האישית, תמיד מתחשבת בכולם ועוזרת לכל מי שרק מבקש גם אם זה אומר שהיא שמה את צרכיהם של אחרים לפני צרכיה שלה. ניסיתי להכניס בה קצת יותר אהבה עצמית ודאגה לעצמה קודם, אבל רונה נשארה רונה ואני רק יכולה לקוות שיום אחד יגיע גבר שישנה את זה עבורה וייקח ממנה את המושכות, ידאג ויפנק אותה בדיוק כפי שמגיע לה.
אני רואה את השינוי בה מאז שמיקי נכנס למחלקה והקשר המיוחד שנוצר ביניהם. אין ספק לגבי הרגשות שלו כלפיה, אני מאמינה שהוא היה כנה ברגשותיו כשסיפר לי עליהם, אבל אני לא יכולה להתעלם מהמצפן הפנימי שלי שתמיד אומר לי שמשהו לא כשורה. המצפן הזה פונה לכיוון מיקי ומשהו מרגיש לי מאד מוזר. העובדה שאף לא אדם אחד הגיע כדי לבדוק מה איתו או לשאול לגביו ואיבוד הזיכרון אחרי תאונה שבה, היו מעורבים פושעים מהעולם התחתון בישראל, לא עושים לי טוב בבטן. אני דואגת לרונה בדברים האלה כי לצערי רונה היא בחורה תמימה קצת ועשויה להאמין לבחור הראשון שגם נראה מעולה וגם לוחש לה את המילים הנכונות באוזן. משהו קרה ביניהם לפני לא הרבה זמן ואני רואה את זה עליה. לא היו לרונה הרבה מערכות יחסים ועד כמה שידוע לי היא שכבה רק עם בחור אחד כל חייה וגם זה היה כשהיתה בת עשרים. הקשר היה מאד קצר ולווה באהבה נכזבת מצדה כשהבחור זרק אותה למען חברה לשעבר שלו, שככל הנראה ניצל את רונה ואת תמימותה כדי לגרום לה לקנא ולחזור אליו. הוא הצליח במשימתו ורונה נשארה שבורת לב על כך שהעניקה את הפעם הראשונה שלה לבחור שלא היה שווה את זה. היא נשבעה לעצמה לא ליפול למקום כזה שוב ונראה שעמדה בכך עד כה. מיקי מצליח לשנות את דעתה ואפילו את התנהגותה בתחום הזה. אני יודעת שהיא לא מספרת לי את זה דוקא בגלל שהיא מתביישת, מה שאומר שהיא ומיקי התקרבו באופן מיני כלשהו. ברור שלא באופן מלא בהתחשב בזה שהוא שוכב במחלקה והיא לא תסתכן ככה ואני מניחה שגם המיטה הזו קצת צפופה ולא נוחה במיוחד למטופל שסובל מכוויות ברגליים. אני בהחלט סקרנית מה הלך שם ביניהם באותם רגעים ומתלהבת שרונה הצליחה קצת להשתחרר מהשמרנות שאפיינה אותה עד כה בנושא מין. לפעמים אני מרגישה כמו אמא שלה, למרות שאני מבוגרת ממנה בסך הכל בשלוש שנים. השאלות ששאלה אותי פעם על סקס ואביזרי סקס העלו בי חיוך והרגשתי כאילו שאני מסבירה לבתולה ואולי בעצם היא באמת סוג של בתולה מבחינת הניסיון האמיתי שלה בתחום הזה.
אני תוהה מה יקרה כשהוא ישוחרר לטיפול מחוץ לבית החולים, הרי אין לו, כביכול, זיכרון של מי הוא או איפה הוא גר. לאן הוא כבר יכול ללכת מכאן?
אני תוהה אם רונה חשבה על מה יקרה ביום אחרי שמיקי ייצא מהמחלקה או גרוע מכך, ביום שבו ייזכר מי הוא ומי השאיר מאחור או בעיקר את מה. אני רק יכולה לקוות שמיקי לא ישבור את לבה הקטן והעדין, כי אני באמת מאמינה שהיא לא תצליח להתאושש ממכה נוספת כזו וזה ייקח זמן התאוששות הרבה יותר ארוך ומורכב.
ברגע זה, לראות אותם מחובקים ולוחשים מילות אהבה אחד לשני זו חוויה שמצליחה אפילו לרגש אותי, שלא מתרגשת מכלום. הדרך בה ידו מלטפת את הלחי שלה ואז מזיזה קצוות שיער שנפלו על עיניה אל מאחורי אוזנה, היא דרכו להראות לה עד כמה הוא דואג לה, רוצה אותה ותומך בה. אני מכירה את זה היטב מהשנים הראשונות של נישואיי, לפני שמאיה שלנו נולדה לפני שנה. אני זוכרת את החיזורים והפרפרים שליוו את תחילת הקשר שלי עם אודי ואני מתגעגעת אליהם.
מעניין מה רונה תעשה בשבוע הזה כשהיא בחופש מהעבודה ומיקי עדיין אצלנו ואם היא בכלל שוקלת לעשות את מה שאני הייתי עושה במצבה. אני בהחלט מתכוונת להסביר לה את היתרונות והחסרונות בעיקר בבחירת האפשרות הזו, כדי לסייע למיקי. היא חייבת לקחת בחשבון את כל האפשרויות והסכנות הכרוכים בבחירה הזו ואני מקווה שהיא תבחר נכון בשביל עצמה ובעיקר בשביל הלב שלה.
נכנסתי לחדר וראיתי את רונה שוכבת ליד "הפצוע" או מיקי, כפי שרונה החליטה לקרוא לו. זה מתאים לרונה להתייחס למטופלים כבני אדם ולתת להם את הכבוד שחלקנו בתחום הסיעוד לפעמים קצת שוכחות. בעבודה שלנו הפכנו להיות מאד טכניות, אחרי כל כך הרבה שנים, אני מכנה את זה "עייפות החומר", המונח המקצועי של זה הוא "שחיקה".
אני מביטה ברונה והיא נראית כל כך נינוחה ורגועה בין זרועותיו של מיקי, ואני לא יכולה שלא להתרגש מזה, אחרי כל כך הרבה שנים של סבל והקרבה של כל מה שיכלה להיות למען אביה בהתחלה ואח"כ למען אחיה הקטן. אני כל כך מאושרת בשבילה שמצאה לעצמה מקור לנחמה, אינטימיות ואולי מי יודע אפילו אהבה.
בעיקר היום, אחרי מה שרונה עברה בפיגוע, אני שמחה שיש לה מקור נחמה נוסף חוץ ממני. הוקפצתי ככוננית לבית החולים כדי לתגבר את המחלקה בעקבות מה שרונה חוותה בפיגוע. ד"ר מילר מיד הורה לרונה לקחת שבוע חופשה כדי להתאושש מהחוויה הטראומטית שעברה במהלך ובעיקר אחרי האירוע . מיד עם סיום הירי והמרדף אחר המחבל, רונה היתה שם האדם היחיד שיכל להגיש את העזרה הראשונה לכל הפצועים עד שהגיעו האמבולנסים הראשונים לשטח והיא טיפלה לבדה בארבעה פצועים קשה. היא תיארה לי בבכי איך נאלצה לראות ילד קטן בן חמש שנפצע בראשו, מת לנגד עיני הוריו ובידיה, לאחר שלא הצליחה לעשות דבר כדי להצילו עד שהגיעה העזרה. כשרונה הגיעה למחלקה לא הבנתי מה היא עושה כאן כולה מרוחה בדם על הבגדים ושיערה הפרוע. נרגעתי רק אחרי שהיא הסבירה לי שהדם אינו שלה ושהיא הגיעה עם אחד האמבולנסים שליוותה בו פצוע קשה לבית החולים. היא תיארה לי את רגעי האימה בסופרמרקט ליד ביתה שבו אירע הפיגוע ירי ואת זעקות הפצועים והדם הרב שנשפך על הרצפה והתערבב עם האוכל שהתפזר מהמדפים. היא תיארה איך הרגישה חסרת אונים, ללא ציוד רפואי זמין ואיך יישמה תרגולים שלמדנו בקורסים השונים בטיפול בפצועים בשטח. הייתי גאה בה, אבל גם ריחמתי עליה באותו הזמן כי, אף פעם לא באמת חשבנו שנעמוד במצב כזה ועוד לבד ללא עזרה נוספת. לא באמת מפתיע אותי שרונה טיפלה במצב באופן כל כך מקצועי ובקור רוח, עם הידע הנרחב שלה והכישרון בהגשת טיפול רפואי. אין לי ספק שאם רונה היתה הולכת ללמוד רפואה היא היתה הופכת לרופאה מדהימה ומוכשרת.
רונה הפתיעה אותי כשרצה להחליף בגדים ורצה לחדרו של מיקי, במקום לשבת ולקבל קצת תמיכה מהצוות הרפואי שמלווה אותה ביום יום. אני חושבת שזה היה הרגע שהבנתי עד כמה רונה מתחילה להתאהב במיקי גם אם אינה מודה זאת בפניי ואפילו לא בפניה.
אני מודה רק ביני לבין עצמי, שהמצב המורכב בו מיקי נמצא יכול להוביל את רונה למקום שבו היא כל כך רגילה להיות בו. זאת שמסדרת, נותנת, מקריבה למען אחרים על חשבון עצמה. אני לא יודעת אם היא נולדה ככה או שנסיבות חייה הם הם שהובילה אותה להיות כך בלית ברירה. אני באמת ובתמים מאמינה, שלולא נוכחותה של רונה, משפחתה היתה מתפרקת לפני הרבה מאד שנים ואחיה היה נמסר למשפחה אומנת. היא היתה הדבק של המשפחה, האמא, האחות ולפעמים אני אפילו מאמינה שאביה ראה בה כאשתו, במונחים של שותפות בגידול אחיה ופרנסת המשפחה. אני דואגת לה, כי אני יודעת שאין אחד בעולם שעושה זאת בשבילה ומישהו כן צריך להיום שם למענה, לא רק כי זה מגיע לה, אלא כי אני לא יודעת כמה זמן היא תחזיק מעמד לבדה בעולם הזה מבלי להישען על עוד מישהו.
כשהכרתי את רונה בזמן הלימודים, פגשתי בחורה צעירה, יפה, ביישנית וטובת לב שהיתה כמו כוכב בודד ועזוב בעולם הזה. תמיד דואגת לאחיה לפני טובתה האישית, תמיד מתחשבת בכולם ועוזרת לכל מי שרק מבקש גם אם זה אומר שהיא שמה את צרכיהם של אחרים לפני צרכיה שלה. ניסיתי להכניס בה קצת יותר אהבה עצמית ודאגה לעצמה קודם, אבל רונה נשארה רונה ואני רק יכולה לקוות שיום אחד יגיע גבר שישנה את זה עבורה וייקח ממנה את המושכות, ידאג ויפנק אותה בדיוק כפי שמגיע לה.
אני רואה את השינוי בה מאז שמיקי נכנס למחלקה והקשר המיוחד שנוצר ביניהם. אין ספק לגבי הרגשות שלו כלפיה, אני מאמינה שהוא היה כנה ברגשותיו כשסיפר לי עליהם, אבל אני לא יכולה להתעלם מהמצפן הפנימי שלי שתמיד אומר לי שמשהו לא כשורה. המצפן הזה פונה לכיוון מיקי ומשהו מרגיש לי מאד מוזר. העובדה שאף לא אדם אחד הגיע כדי לבדוק מה איתו או לשאול לגביו ואיבוד הזיכרון אחרי תאונה שבה, היו מעורבים פושעים מהעולם התחתון בישראל, לא עושים לי טוב בבטן. אני דואגת לרונה בדברים האלה כי לצערי רונה היא בחורה תמימה קצת ועשויה להאמין לבחור הראשון שגם נראה מעולה וגם לוחש לה את המילים הנכונות באוזן. משהו קרה ביניהם לפני לא הרבה זמן ואני רואה את זה עליה. לא היו לרונה הרבה מערכות יחסים ועד כמה שידוע לי היא שכבה רק עם בחור אחד כל חייה וגם זה היה כשהיתה בת עשרים. הקשר היה מאד קצר ולווה באהבה נכזבת מצדה כשהבחור זרק אותה למען חברה לשעבר שלו, שככל הנראה ניצל את רונה ואת תמימותה כדי לגרום לה לקנא ולחזור אליו. הוא הצליח במשימתו ורונה נשארה שבורת לב על כך שהעניקה את הפעם הראשונה שלה לבחור שלא היה שווה את זה. היא נשבעה לעצמה לא ליפול למקום כזה שוב ונראה שעמדה בכך עד כה. מיקי מצליח לשנות את דעתה ואפילו את התנהגותה בתחום הזה. אני יודעת שהיא לא מספרת לי את זה דוקא בגלל שהיא מתביישת, מה שאומר שהיא ומיקי התקרבו באופן מיני כלשהו. ברור שלא באופן מלא בהתחשב בזה שהוא שוכב במחלקה והיא לא תסתכן ככה ואני מניחה שגם המיטה הזו קצת צפופה ולא נוחה במיוחד למטופל שסובל מכוויות ברגליים. אני בהחלט סקרנית מה הלך שם ביניהם באותם רגעים ומתלהבת שרונה הצליחה קצת להשתחרר מהשמרנות שאפיינה אותה עד כה בנושא מין. לפעמים אני מרגישה כמו אמא שלה, למרות שאני מבוגרת ממנה בסך הכל בשלוש שנים. השאלות ששאלה אותי פעם על סקס ואביזרי סקס העלו בי חיוך והרגשתי כאילו שאני מסבירה לבתולה ואולי בעצם היא באמת סוג של בתולה מבחינת הניסיון האמיתי שלה בתחום הזה.
אני תוהה מה יקרה כשהוא ישוחרר לטיפול מחוץ לבית החולים, הרי אין לו, כביכול, זיכרון של מי הוא או איפה הוא גר. לאן הוא כבר יכול ללכת מכאן?
אני תוהה אם רונה חשבה על מה יקרה ביום אחרי שמיקי ייצא מהמחלקה או גרוע מכך, ביום שבו ייזכר מי הוא ומי השאיר מאחור או בעיקר את מה. אני רק יכולה לקוות שמיקי לא ישבור את לבה הקטן והעדין, כי אני באמת מאמינה שהיא לא תצליח להתאושש ממכה נוספת כזו וזה ייקח זמן התאוששות הרבה יותר ארוך ומורכב.
ברגע זה, לראות אותם מחובקים ולוחשים מילות אהבה אחד לשני זו חוויה שמצליחה אפילו לרגש אותי, שלא מתרגשת מכלום. הדרך בה ידו מלטפת את הלחי שלה ואז מזיזה קצוות שיער שנפלו על עיניה אל מאחורי אוזנה, היא דרכו להראות לה עד כמה הוא דואג לה, רוצה אותה ותומך בה. אני מכירה את זה היטב מהשנים הראשונות של נישואיי, לפני שמאיה שלנו נולדה לפני שנה. אני זוכרת את החיזורים והפרפרים שליוו את תחילת הקשר שלי עם אודי ואני מתגעגעת אליהם.
מעניין מה רונה תעשה בשבוע הזה כשהיא בחופש מהעבודה ומיקי עדיין אצלנו ואם היא בכלל שוקלת לעשות את מה שאני הייתי עושה במצבה. אני בהחלט מתכוונת להסביר לה את היתרונות והחסרונות בעיקר בבחירת האפשרות הזו, כדי לסייע למיקי. היא חייבת לקחת בחשבון את כל האפשרויות והסכנות הכרוכים בבחירה הזו ואני מקווה שהיא תבחר נכון בשביל עצמה ובעיקר בשביל הלב שלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה שביקרתם. אשמח לתגובות.