"הפצוע" - פרולוג (יש דברים שמגיעים בהמשך וגם זה בסדר, לפחות הם מגיעים)

  אדם 

"אמא אני מבטיח להתקשר כשאנחת בארץ,  אבל אני מאמין שאני אגיע ישר להלוויה של אבא".
  אנא תזכרי לא לרוץ אליי ואפילו תשתדלי לא להסתכל לכיווני. הם עוקבים אחרינו כל הזמן. זה ממש מרגיז אותי שאני אפילו לא יכול לחבק אותך שם ליד הקבר שלו ולתמוך בך כמו שאני רוצה". אני יודע שאמא שלי מבינה למה זה חייב להיות ככה, ולמרות שידענו שיום כזה יגיע יום אחד, זה עדיין מאד קשה לי לעכל את זה. לא באמת מתים משיבה טובה כשאתה ראש ארגון פשע גדול ויש לך מתחרים שהם קשוחים ואכזריים בדיוק כמוך ובטח אין מקום במדינה קטנה כמו שלנו ליותר מדי משפחות מהסוג שלנו. ייאמר לזכותה של אמא שלי, שהיא דאגה להרחיק אותי מהחיים האלה לפני שהספקתי לטעום מהם. תום, אחי הגדול לא הספיק להינצל מהמורשת של אבינו, ועכשיו בגיל ארבעים עם אשה ושני ילדים, הוא נמצא בבית מוגן ונלחם לחיות עוד יום נוסף. החוזה שמשפחת חג'אג' הוציאה קודם על אבי ועכשיו על אחי היה בלתי נמנע. ברגע שאחי החליט לחסל את הבן הצעיר של המשפחה בגלל סכסוך כספי ואי הבנה. זה לא היה שאלה של אם, אלא יותר כמו שאלה של מתי ואיפה זה יתפוס אותם. את אבי זה תפס, לפני יומיים בדרך מאירוע חתונה של שותפו הותיק ממשפחת רחמני באשדוד. הם חיכו לו בחניה ונתנו הוראה לאופנוען לעבור לידו ולירות בו חמישה כדורים בחזה. זה היה סימן ההיכר שלהם, אז לא היה צריך לנחש מי היו המתנקשים, אפילו המשטרה תדע את זה, אבל ספק אם יעשו משהו נגדם. שני המאבטחים של אבי, אפילו לא יכלו להציל אותו מניסיון התנקשות הזה הפעם, שהיה השלישי בשנה האחרונה. שש שנים עברו מאז ראיתי את אבי בפעם האחרונה. היחסים בינינו אף פעם לא היו טובים והוא כנראה ידע כבר כשהייתי ילד שאני לא עשוי מהחומר שצריך בשביל להיות חלק פעיל במשפחת פשע, לכן לא טרח לטפח אותי. אחי תום לעומתי, נולד לזה וכבר כנער היה נראה כמו דמות מסרט פשע טיפוסי- קשוח, אכזר וצמא לכסף השחור.

" I am going to miss you darling, how long will you be gone?"

אלי שאלה אותי ונישקה את צווארי ואח"כ הורידה את ידה לכיוון המפשעה שלי. היא הריחה כל כך טוב והיתה לזה השפעה ישירה על הזין לי. היא הנמיכה את עצמה מהצוואר שלי לכיוון הבטן ונשקה לי שוב בטבור. אני ידעתי כבר לאיזה כיוון היא הולכת וידעתי גם למה. אלי תמיד היתה הקנאית ביחסים בינינו ולא יכלה לסבול את המחשבה שאני חוזר לישראל והיא נשארת מאחור בניו יורק. אמנם יצאנו כבר שנה וחצי, אבל עדיין לא הצעתי לה לגור איתי וידעתי שהיא מחכה לזה. אני לא מחפש את זה כרגע בחיים שלי, את כל הסיבוך הזה של אשה, בית וילדים. טוב לי ושקט לי ככה לבד בבית עם ג'קי, הלברדור שלי בן ה-5. את אלי פגשתי כשהיא הגיעה לראיון עבודה בבנין בו נמצא המשרד שלי וכבר במעלית היה בינינו קליק כשנגענו יחד על הלחצן לקומה העשירית. זה נגמר אחרי יומיים אצלי במיטה אחרי סקס שלא מהעולם הזה. הבחורה הזו יודעת להעניק מציצות שרואים רק בסרטי הפורנו הכי טובים ואין לי מילה רעה אחת על גוף הדוגמנית שלה ועל חיי הסקס שלנו. אלי אהבה לשחק משחקים בחדר המיטות ואחד המשחקים האהובים עליה היו אותי כחולה והיא כאחות שמסבנת אותי בכל הגוף ומעניקה לי טיפול מיוחד בסופו. רק מלחשוב על זה אני יכול לקבל זקפה, כל פעם מחדש. 
"אפשר להגיש לך עוד משהו לשתות אדוני ?" העירה אותה ממחשבותיי הדיילת הבלונדינית החמודה שקלטתי ששמה עליי עין מרגע שראתה אותי מתיישב במחלקת עסקים. הנדתי לשלילה עם ראשי וחזרתי לקרוא את החומר שהבאתי מהעבודה שלי. הפעם לא באמת נסעתי לשם עסקים וגם לא הייתי לבוש ככה, עם ג'ינס בהיר וזרוק וטי שירט לבנה חלקה. אני מודע למה שהגוף שלי עושה למין השני וזה לא מזיק שירשתי את העיניים הכחולות הבהירות שלי מאמי וגם את השיער הבהיר. אמרו לי הרבה פעמים שהמראה הטוב שלי, מקורו מנישואי אמי הגרמנייה ואבי המרוקאי. את המראה בהחלט קיבלתי מאמי, אבל את השכל וחדות המחשבה קיבלתי מאבי שהיה איש עסקים מוצלח גם בתחום הלא חוקי של החיים.
אני אדאג שאמי, אחי ומשפחתו יעלו איתי על המטוס כבר היום בלילה ויחזרו איתי לניו יורק, אחרת הם לא ישרדו עוד יום אחד בארץ עם כל המתנקשים האלה סביבם. המחשבה שלא אני ולא אחי לא נספיד את אבינו היתה לי קשה, אבל לא נעשה את זה לאמא שלנו במחיר חיינו. תום הבא בתור ואין לי ספק שאני אחריו. למזלי חוץ משני אנשים אמינים, אף אחד לא יודע שאני בדרכי לארץ או על תוכניותינו וככה זה חייב להישאר עד הטיסה לניו יורק באחת עשרה.
כשהגעתי לבית הקברות כבר היו מאות אנשים והייתי חייב להסתתר טוב גם עם משקפי השמש וכובע הבייסבול שהיה על ראשי. ראיתי שם את כל בני המשפחה המורחבת, אבל מבטי היה רק על אמי המסכנה. אני לא בטוח שהיא זוכרת איך לנשום בלי אבא שלי. היא הכירה אותו כשהיתה בת חמש עשרה וגרו בשכנות בנתניה. אבי חיזר אחריה במשך שנתיים עד שהוריה הסכימו לקשר ביניהם, בעיקר בגלל שאבי מבחינתם נולד לעדה ולמשפחה הלא נכונה. סבי וסבתי היקים, היו אנשים קרים ולא ענין אותם דבר מלבד עצמם והחינוך של ילדיהם. האפשרות שבתם תסתובב עם בחור ששייך למשפחה מפוקפקת היה כמו אסון בשבילם, אבל זה היה חזק מהם ובגיל שמונה עשרה אמי נישאה לאבי שהיה בן עשרים ושלוש ומאז לא נפרדו דרכיהם עד למותו שלשום בלילה. רבים לא הבינו למה חיכו עם ההלוויה עוד יום, אבל אמי חיכתה לי, גם אם לא אמרה להם במפורש. זה היה מהלך מסוכן, אבל על זה היא לא הסכימה לוותר. נשאתי בלבי את ההספד לאבי ואת הקדיש ועזבתי לפני כולם את הלוויה.
קבעתי עם תום ואמא להיפגש בפארק צדדי בתל אביב בשעה שבע בערב, כך שאמי תספיק להיות עם האורחים ואז לבקש מהם לעזוב עם תירוץ שהיא לא מרגישה טוב ולכן מבקשת מכולם לחזור רק למחרת בבוקר. רק דודתי מרי, אחותו של אבי, היתה בסוד הענין וגיבתה את הסיפור של אמי ועזרה לה להתארגן לצאת לנקודת המפגש.
תום, אשתו אתי ושני ילדיו חיכו כבר ברכב לאמי ואני הגעתי עם האופנוע של אלון חבר הילדות שלי שרק עליו סמכתי בעולם הזה. התוכנית היתה שאני אסע אחריהם לנמל התעופה ואוודא שלא עוקבים אחריהם. אפילו על המאבטחים של אבי כבר לא סמכנו וגם לא על שותפיו. בעולם הזה אתה לומד מהר על מי מותר לסמוך ועל מי לא.
בכביש שש היתה תנועה ערה יחסית ושמחתי שאנחנו יכולים להתערבב בתנועה, אבל ברגע מסוים חשדתי ברכב ג'יפ שחור שנסע במהירות ועקף כל הזמן בחוסר זהירות רכבים מאחוריי. נסעתי לאט לצד מיכלת דלק, שכל הזמן הפריעה לי לראות טוב יותר, אבל לא רציתי להתרחק מהרכב של משפחתי. כאשר הייתי כבר בטוח שעוקבים אחריהם ולא היתה ברירה, לחצתי על הבלם ויצרתי הסחת דעת כזו שתאפשר למשפחתי להמשיך בנסיעה, אבל עלולה לעלות לי בחיים שלי. זה היה אני או הם ואני מעדיף אותם בחיים עם ילדיו של תום, שראויים לקבל הזדמנות לחיים נורמליים כפי שאני זכיתי. הג'יפ השחור התנגש בי אבל למזלי הוסט על-ידי רכב מלפניו שהופתע מהעצירה שלי וההתנגשות גרמה לג'יפ לסטות ממסלולו ולהתנגש במהירות במיכלית הדלק. אני עפתי לצד הכביש והחלקתי מהאופנוע לא לפני ששמעתי פיצוץ אדיר שהדהד באוזניי והרגשתי את הרגליים שלי בוערות. הספקתי לראות את הרכב של משפחתי דוהר קדימה בכביש וחייכתי לעצמי שלפחות עשיתי משהו טוב אחד בחיי הקצרים. זה היה הזיכרון האחרון שלי לפני שנתקלתי בעיניים הכי טובות ויפות שראיתי בחיי שמחוברים לגוף שאפילו מדי האחות הרחבים והלבנים לא הצליחו להסתיר. עכשיו אני גם יודע את שמה...רונה.