-רונה-
פקחתי את עיניי וראיתי מזווית העין שהחלון בחדר הראה שכבר בוקר, לרגע נלחצתי, אבל זה לקח לי עוד כמה שניות עד להתעוררות מוחלטת להבין איפה אני. הרמתי את עיניי וראיתי את פניו היפות של מיקי שישן לצידי, עיניו היו רגועות ומדי פעם אישוניו זזו מתחת לעפעפיו הסגורים. ניסיתי לדמיין על מה הוא חולם עכשיו. מה קורה לחלומות למי שאיבד את זכרונו. האם יש לו על מה לחלום בכלל? האם מיקי חולם עליי כאחד הזיכרונות הראשונים שיש לו מאז התעורר בבית החולים? שמתי לב שידו השמאלית מונחת על בטני, חייכתי לעצמי והבנתי, שככל הנראה הוא הצליח להרדים אותי אחרי כל שעות הבכי שביליתי לידו לאחר הפיגוע. לא יכולתי להביא את עצמי הביתה לבד אחרי המראות הקשים שראו עיניי והיתה לי תחושה שלא אצליח להירדם בלילה. לא יכולתי לנחש בחיים שאירדם ככה במיטתו של מטופל במחלקה שלי. אני לא רוצה לחשוב מי ראה אותי כאן ככה ומה הם בטח חושבים עליי. כל מי שמכיר אותי, אפילו במעט שאני מאפשרת לאנשים לדעת עליי, לא חשב שיראה את היום שבו אתנהג באופן כזה. אני מניחה שאצטרך לתת הסברים למנהל המחלקה בהמשך. אני לא רוצה אפילו לחשוב מה יחשוב על זה ד"ר ניר אבנר שמנסה לקבל את תשומת לבי במשך זמן רב כל כך ועדיין לא הצליח להשיג אפילו דייט איתי והנה אני קופצת למיטה של מטופל בכזו קלות רק כמה ימים אחרי שהכרתי אותו.
"בוקר טוב ליפיפייה הנרדמת שלי" אמר לי מיקי וחיוך מיליון הדולר שלו המיס אותי בשניות כפי שעשה לי מהפעם הראשונה שראיתי אותו. "איך את מרגישה הבוקר?" אמר וליטף את הלחי שלי בעדינות. "ישנתי באופן מפתיע לחלוטין ממש טוב" עניתי וחייכתי. "אני רק מנחש כאן, אבל יכול להיות שזה קשור לשותף שלך לשינה" ענה וקרץ לי. "זה בטח לא קשור לנוחות של המיטה" אמרתי וצחקנו. היה משהו בצחוק המשותף שלנו ובנינוחות שאחרי שינה משותפת באותה מיטה, שנתנה לי מבט חטוף על איך יכולה להיראות מערכת יחסים אינטימית טובה ונעימה שכמוה לא חוויתי אף פעם, לא באמצעות הוריי ולא בחבר הרציני האחד ויחיד שחשבתי שהיה לי וניפץ את לבי. לרגע היה שוב שקט והשתיקה בינינו הציתה משהו אחר בעיניים של מיקי, משהו שראיתי עד היום רק בסרטים או בין בני זוג שלא התביישו להראות זאת בפומבי – תשוקה.
מיקי ואני הסתכלנו אחד לשני בעיניים ויכולתי כמעט לטבוע בהם, אלמלא הוא שלח לי גלגל הצלה בדמות של נשיקה שבהתחלה רק רפרפה קלות על שפתיי.
הוא עצר לרגע ושפתינו נפרדו ונראה שהוא רוצה להגיד לי משהו נוסף ואז מתחרט. הרמתי אליו זוג גבות כדי לשאול על פשר העניין, אבל לפני שהספקתי לשאול, שפתיו התנגשו בשפתיי בחוזקה ואחרי מספר שניות שבו היה נראה כי זה כבר לא מספיק לנו, הוא החדיר את לשונו החלקה והחמה לתוך פי ואני מצדי הפגשתי את לשוני עם שלו למפגש סוער ומלא באותה תשוקה שכל כך רציתי כבר את מימושה.
ידיי עברו לצווארו ולשיערו ותפסתי ומשכתי בלי לשים לב כל כך חזק שלרגע מיקי עצר ורק אמר "אני אוהב איך שאת תופסת אותי חזק כאילו שאת פוחד שאברח לך" ורק המשיך מהמקום שבו עצר. חייכתי תוך כדי נשיקה ואז ידו השניה החלה לגלוש מתחת לחולצה ואח"כ מתחת לחזיית הספורט שלבשתי וברגע שליטופו החם והעדין פגש בשדיים שלי הוא ליטף אותן אחת אחת וגרם לפטמותיי להזדקר ולהוכיח לו שאני לגמרי מרגישה כלפיו את מה שהוא רוצה ומרגיש כלפיי.
"אאהם אאהם" שמעתי את אורית בכניסה לחדר ומיד ניתקתי מגע ממיקי והתיישבתי לצדו, מרגישה כאילו אמא שלי הרגע תפסה אותי מתמזמזת עם השכן ממול.
"בוקר טוב להאנה ולאסלו, אני שמחה שקמתם, תרצו שירות חדרים הבוקר"? שאלה וצחקה. מיקי הסתכל עם חיוך נבוך לכיווני ושאל "האנה ולאסלו?" אורית ואני צחקנו ואמרתי לו "הדמויות הראשיות מהספר והסרט "הפצוע האנגלי" כמובן". "כמובן" אמר מיקי וחייך נוכח ההשוואה.
"איך ישנת רונה ואיך את מרגישה?" שאלה אותי אורית והתקרבה אליי לחיבוק. "יותר טוב" עניתי לה בקצרה וקמת מהמיטה כדי להתארגן על עצמי וללכת הביתה לטבול באמבט מים חמים וטובים או שאולי מקלחת קרה תעזור קצת יותר טוב עבורי ברגע זה. "אני רוצה ללכת הביתה להתארגן ואז אני אחזור לבקר את מיקי" ואז פניתי למיקי עם השקית שהבאתי מהבית וכלל שכחתי ממנה ואמרתי "אה, והבאתי לך כמה חולצות ישנות של אבי שתוכל ללבוש אותן ולהרגיש קצת פחות כמו חולה בבית חולים". מיקי היה נראה המום מהמחווה ואמר "וואו, תודה רבה, לא היית צריכה, אבל אני שמח שעשית את זה, כבר התחלתי להרגיש כמו אחד כזה " אמר וחייך.
הסתכלתי על אורית וראיתי את העיניים שלה וזה אמר לי הרבה, היא הבינה את המחווה עם החולצות של אבא שלי, היא הבינה מה המשמעות של מיקי בעיני אם עשיתי את הצעד הזה ואני שמחה שהיא מבינה באמת כמה מיקי נכנס לי מהר ללב. אני שמחה שיש לי חברה טובה כמו אורית שיכולה להבין אותי כל כך טוב ולשמוח בשמחתי באמת ובתמים. לו רק הייתי פוגשת אותה כמה שנים קודם הייתי חוסכת לעצמי הרבה כאב לב, כי אני יודעת שהיא היתה יודעת לכוון אותי כמו שאם מכוונת את בתה. אני כבר יכולה לראות איזה אמא היא תהיה למאיה גדולה יותר ולכל הילדים שייוולדו לה בעתיד וזה צובט לי בלב עמוק, ההשוואה בין אורית כאמא לבין דמות האם, שהיתה נוכחת בחיי לזמן כה קצר והשאירה אחריה כל כך מעט זיכרונות .
בדיוק כשהתכוונתי לצאת מחדרו של מיקי עם אורית, נכנס לחדר ניר ונראה שלא ידע דבר על מה שקרה בחדר הזה או בכלל על יחסיי עם מיקי, כי בשנייה שראה אותי פעל כהרגלו. הוא התקרב אליי, קרוב מדי ונגע עם כף ידו בעדינות כאילו מלטף את הכתף שלי. הוא התעלם מכל מי שהיה בחדר והפנה את כל תשומת לבו רק אליי, באופן שלא ניתן לטעות בכוונתו, "היי רונה מתוקה, מה שמעתי? היית בזירת פיגוע הירי אתמול ועזרת לטפל בכל הפצועים האלה?! אני ידעתי שאת תותחית אבל זה כבר ממש הרואי מצידך. עכשיו אני מבין למה אני לא מוותר עלייך כבר שנתיים וזה, זה ממש הופך אותך למלכה אצלי ברשימה של כל הנשים המושלמות בעולם" אמר וחייך אליי.
"תודה ד"ר אבנר זה היה אינסטינקט ככל הנראה מעבודתי, לא שום דבר הרואי או משהו כזה" אמרתי וניסיתי להישמע מקצועית ויבשה. מזווית העין שלי יכולתי לראות את תווי פניו של מיקי מתקשחים והאופן בו הוא ניסה להתיישר ולהיראות פחות כמו מטופל חסר אונים ויותר כמו גבר שנלחם על מה ששייך לו.
"הי, לא אמרנו שאנחנו מוותרים על הרשמיות ותקראי לי ניר? מה יחשבו עלינו כשנגיע יחד לכנס בחודש הבא? עוד יחשבו שאנחנו הרופאים לא מתייחסים ברצינות ובכבוד לאחיות שלנו, ועוד ליפות ולמוכשרות שבהן" הוא אמר ובכל פעם שניסה להתקרב לקחתי צעד אחורנית עד שנתקלתי בקיר.
"ד"ר אבנר אני יכול לשאול אותך שאלה מקצועית?" פתאום מיקי צעק מהקצה השני של החדר והפריע לניר, שנראה כאילו לא הבין מי מעז להפריע לו באמצע שיחה חשובה כל כך. "כן מייק או מיקי, אני כבר מתפנה אליך, אני חייב לסיים כאן שיחה מאד חשובה עם האחות שלי". ניסה לנפנף אותו ניר.
"אם זו האחות שלך, אז זה לא נראה לך קצת בעייתי שאתה מתחיל איתה ככה?" אמר מיקי בניסיון להיות גם ציני וגם להצחיק וקרץ לי. האמת אותי זה הצחיק וחייכתי, אבל הפרצוף של ניר נהיה אדום מכעס ועיניו שהיו נעימות עד לרגע זה נראו יוקדות אש ואני מניחה שאם לא היינו בבית חולים ומיקי לא היה המטופל של ניר , זה היה נגמר כנראה אחרת.
ניר עזב אותי סוף סוף וניגש למיקי קרוב, קרוב מדי ואמר לו בהתנשאות "סליחה, מה אמרת מייקי או איך שלא קוראים לך"?
מיקי לא נשאר חייב וזה רק סיקרן אותי איך ומה הוא היה לפני שאיבד את זכרונו, כשהוא אמר לו "ההתנהגות שלך כלפי רונה, "האחות שלך" בעלת סממנים של הטרדה מינית במקום העבודה וגם אם אין לה אומץ לעשות משהו בנוגע לזה כדי לא לסכן את מקום עבודתה שכה חשוב לה, מישהו חייב לעמוד מולך בענין הזה ואני תוהה מה יהיה לד"ר מילר או למנהל בית החולים לומר בענין הזה".
ניר היה נראה בהלם והסתכל על מיקי ואז אליי ואז שוב למיקי כאילו מנסה לפענח מה הוא מפספס, ומכיוון שאני יודעת שניר לא טיפש, נראה שירד לו האסימון והוא החליט כנראה לוותר נוכח המשפט של ניר והנוכחות של אורית בחדר איתנו, כעדה אפשרית במקרה של תלונה מצידי.
ניר לא אמר דבר ורק הסתובב לצאת מהחדר ועצר ברגע אחרון לידי ורק אמר לי בשקט, "אני מקווה שאת לא עושה כאן טעות חמורה כשאת מסתבכת עם אנשים שלא ראויים לך ותזכרי איפה אני אהיה במקרה שתתחרטי, ואני יודע שתתחרטי, ואני רק מקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי בשבילך". לא הורדתי את עיניי ממיקי בכל הזמן הזה כדי להראות לו שעיניי נשארו נאמנות רק אליו.
הראש שלי פתאום תפס את הפער של מה שהלב שלי הרגיש ביומיים האחרונים וההחלטה ללכת עם לבי גברה באותו רגע על כל החששות שהיו לי עד כה. אני אלך הביתה ואנצל את ימי החופשה שלי כדי להתכונן לכל מה שצריך לקראת מה שיבוא בימים הקרובים. הלכתי בהתרגשות למיקי ונישקתי אותו על השפתיים ארוכות ואז אמרתי לו "תודה מיקי שעזרת לי לקבל את ההחלטה הזו, אני אגיע בערב אליך עם ארוחת ערב שאני אבשל לך ואני רוצה לשוחח איתך על משהו חשוב אז תנוח טוב לקראת השיחה הזו ותחלום עליי עד אז".
מיקי שלא הבין על מה כל המהומה וראה התרגשות בעיניי, חייך ואמר " אני לא צריך להתכונן לבואך כי אני די בטוח שאני מחכה לך כל חיי ותהיי בטוחה שאני אחלום עלייך חלומות מאד מיוחדים שאני אשמח בקרוב מאד להגשים אותם, אז נתראה בקרוב". התנשקנו עוד קצת ואז נפרדתי ממנו מאושרת ובטוחה בעצמי ובהחלטותיי כפי שלא הייתי מעולם.
"זה עכשיו או לעולם לא" אמרתי לעצמי בקול רם כשנכנסתי הביתה והסתכלתי על הבית שבקרוב יהיו גם ביתו של הגבר היחיד שאני רוצה בחיי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה שביקרתם. אשמח לתגובות.